מהמבט של לונה

היי.

אני לונה לאבגוד ויש שתי אפשרויות.

או שאתם לא מכירים אותי או שיש לכם תחביב לקחת לי דברים.

אף אחד לא ממש שם לב אליי, יש כאלה שקוראים לי לונה המג׳נונה, אבל בשנה הרביעית שלי בהוגוורטס זה קצת השתנה.

זה היה בדרך להוגוורטס בשנתי הרביעית, ישבתי לבד בקרון וקראתי ב׳פקפקן׳, העיתון המצליח שאבי עורך. 

ולקרון שלי נכנסו ג׳יני וויזלי, מהשכבה שלי ועוד שני נערים. שלושתם היום מגריפינדור.

״איך היה לך בחופש לונה?״ שאלה ג׳יני

״נהנתי. הקיץ שלי היה די טוב, את יודעת. אתה הארי פוטר״ אולי זה היה מוזר שאמרתי את זה, כי הילד בעל הפנים העגולות ציחקק. מסתבר שקוראים 

לו נוויל לונגבוטום. שם מוזר. 

אני חושבת שנהינו חברים בשלב הזה. אני מחבבת את ג׳יני וויזלי, היא תמיד הייתה נחמדה אליי. 

כשהגענו התגלה שיש מורה חדשה להתגוננות מפני כוחות האופל. היא נראת כמו מפלצת שהתפוצץ עליה דלי ורוד.

הייתי בדרך למועדון של רייבנקלו כשג׳ק ריצ׳רד מסלית׳רין ניסה לחטוף לי את השרביט.

״ אתה יכול לנסות, הדברים שלי תמיד חוזרים אליי בסוף.״ אמרתי בשלווה

״ לונה המג׳נונה מפחדת להתמודד מולי?״ הוא גיחך. החברים שלו התחילו לצחוק. אני חושבת שהם שפוטים שלו.

״ לא,״ אמרתי,

״ אני פשוט לא רוצה להתקרב אלייך. אתה מריח כאילו לא התקלחת חודש.״ לאנשים כנראה יש בעיה שאני אומרת להם את האמת עליהם,

כי ג׳ק ריצ׳רד הפך להיות סגול מבושה והלך.  

״ יפה, הוא ברח כמו שפן!״ זאת היתה ג׳יני וויזלי. היא ממש ילדה נחמדה.

״לונה, אם את מעוניינת,״ היא הנמיכה את הקול, ״ ללמוד התגוננות מפני כוחות האופל באמת, תפגשי אותנו בפונדק ראש החזיר

בשבת הקרובה״ ג׳יני וויזלי אמרה את זה והלכה. היא נותנת בי אמון, אני חושבת, אף אחד לא סיפר לי על מפגשים חוץ ממנה.