הפגישה הגדולה של דראקו

הפגישה הגדולה של דראקו

יום שני

"אני יוצא עם פנסי בסוף השבוע הזה," אמר דראקו. "אנחנו הולכים יחד להוגסמיד. שניכם, בורים שכמוכם, תאלצו להסתדר בלעדיי ליום אחד."

גויל טפח על גבו של דראקו. " מזל טוב," הוא אמר והעיף מבט בקראב. קראב חייך.

"תזהר, טרול מגודל שכמוך," אמר דראקו.

גויל התנצל.

יום שלישי

פרופסור בינס הטיל עליהם לכתוב חיבור באורך ארבעה גיליונות קלף על מלחמות הקוסמים בשנת שבע מאות תשעים ושמונה, אותו יצטרכו להגיש ביום שני.

"זה קלקל את סוף השבוע," אמר דראקו. "עם מונטגיו שמאלץ אותנו להתאמן כל הזמן, הזמן היחידי בו אוכל לעבוד על זה הוא יום שבת. אני אבטל עם פנסי ושלושתנו נעשה את החיבורים שלנו."

קראב הביט על גויל. גויל כיווץ את גבותיו.

"עדיין אל תבטל," אמר קראב. "אתה יודע כמה פנסי רגישה. אולי משהו יתבטל."

"הממ," אמר דראקו, ואז הנהן.

לאחר השיעור, גויל לחש לקראב. "מה נעשה?"

"בוא," אמר קראב, מושך בזרועו של גויל.

"לאן שניכם הולכים?" שאל דראקו.

"לשירותים," אמר קראב.

דראקו הרים את גבותיו, אבל לא עצר אותם. "אל תאחרו ללחשים. פליטיק משתולל לאחרונה."

"נזדרז," אמר גויל והניח לקראב לגרור אותו משם.

"אנחנו חייבים להשיג למאלפוי חיבור," אמר קראב, נעצר כשהם היו מסביב לפינה. "לאן אתה הולך?"

"לשירותים," אמר גויל, לא מתעכב.

"זה רק היה תירוץ בשביל שנוכל לדבר לבד."

"אבל אני חייב ללכת."

"בסדר, נדבר בדרך לשם."

"אנחנו יכולים לכתוב את החיבור," אמר גויל. "אנחנו יכולים להישאר ערים עד מאוחר."

"פרט לזה שגם לנו יש אימוני קווידיץ`. ומאלפוי מקבל ציונים טובים משלנו. במיוחד משלך." קראב הכה בכתפו של גויל, ואז התכופף כשגויל חבט בו בחזרה.

הם נכנסו לשירותי הבנים ונתקלו בבלייז זאביני.

"תזהר," אמר בלייז.

"היי, אתה חכם," אמר גויל וקראב הנהן.

"אני מניח שכן," אמר בלייז, "ואני גם בדרך החוצה."

"אנחנו צריכים שתכתוב את החיבור בהיסטוריה של מאלפוי," אמר קראב.

פניו של בלייז ניאורו. "הו, כמובן, כמובן."

קראב וגויל החליפו מבטים וחייכו.

בלייז המשיך. "זה יעלה לכם רק שתי אוניות."

קראב וגויל הפסיקו לחייך.

"יש לך אוניה?" לחש גויל לקראב.

"יש לי- אבל זה כל הכסף שנשאר לי עד חג המולד."

"אבל זה חשוב!"

קראב נאנח. "מוסכם," הוא אמר לבלייז. "חצי עכשיו-" הוא הביט מבט מלא משמעות בגויל, ששלה מכיסו אוניה- "וחצי כשהחיבור גמור."

בלייז עזב וקראב נשען כנגד הקיר. "לפחות זה נעשה. קדימה, אנחנו נאחר לשיעור."

"אבל אני עדיין חייב ללכת."

יום רביעי

דראקו הטיל עצמו על הספה ונאנח. "ובכן, זהו זה, אם כך."

גויל הביט בקראב. קראב הקדיר את מצחו. "מה קרה, מאלפוי?"

"מי שאל אותך?" אמר דראקו, מביע בוז. אז הוא זעף. "הו, זאת פנסי. היא שינתה את דעתה. היא אומרת שאנחנו לא `מתאימים`, מה שזה לא אמור להביע."

"זה אומר שאתם לא מסתדרים וכאלה," אמר גויל.

קראב חבט בראשו של גויל. "כמובן שאתה ופנסי מסתדרים, מאלפוי. אתה מסתדר עם כולם. אם אתה רוצה," הוא הוסיף כשדראקו ירה בו מבט חריף.

"לא משנה מה תאמרו, היא ביטלה את הדייט שלנו," אמר דראקו. "אז שניכם פשוט תצטרכו לבוא איתי להוגסמיד במקום זאת."

"אולי פנסי תשנה את דעתה," אמר גויל.

"אולי אתה תשיג ציון קס"מ בשינוי צורה," אמר דראקו. "טוב, אני הולך להתרחץ ולישון מוקדם. קווידיץ` באמת מעייף אותי."

"מה נעשה עכשיו?" שאל גויל כשדראקו עזב.

"מדברים עם פנסי, אני מניח. היא ממש שם." קראב הצביע על הצד הנגדי של חדר המועדון. פנסי ישבה ליד שולחן עם שלוש בנות נוספות, לוחשת ומצחקקת. "בוא נלך."

"לדבר עם בנות?" שאל גויל, אבל הם כבר היו בצד השני של החדר. "הי פנסי," הוא אמר.

"הי פנסי," אמר קראב.

"מה שניכם רוצים?" אמרה פנסי. "אני לא צריכה שתרביצו למישהו היום." כל הבנות צחקקו לשמע הערה זאת.

"אה... את נראית יפה היום," אמר גויל.

"השיער שלך נראה טוב מאוד," הוסיף קראב.

פנסי הביטה בהם, אך לא אמרה דבר.

"וה... אה... העיניים שלך גם יפות," אמר גויל.

השתררה שתיקה מביכה. גויל הסמיק. קראב נע בעצבנות. פנסי שילבה את ידיה וחיכתה.

"גם מאלפוי חושב ככה," אמר קראב לבסוף.

"כן, הוא זה שאמר לנו," אמר גויל.

"הוא ממש מחבב אותך."

"הוא מחבב אותך מאוד."

"ובגלל שהוא מחבב אותך כל כך ובגלל שאתם מסתדרים כה טוב, את באמת צריכה לשקול לצאת איתו בשבת."

הבנות צווחו. גויל קפץ.

"אני מניחה שאני יכולה לשקול את זה," אמרה פנסי, מחייכת בשחצנות.

"גם האוזניים שלך יפות," אמר גויל.

"בסדר, לכו לומר לבוס שאצא איתו בשבת, אבל רק אם שניכם תלכו ותניחו לי."

"תודה," אמר קראב, ושניהם נסוגו לצד השני של החדר.

"מצוין," אמר גויל. קראב חייך.

יום חמישי

שום דבר לא נוח לא התרחש. דראקו היה שמח. קראב וגויל נרגעו.

יום שישי

בשיעור שיקויים, גויל בלבל בין ביצי צפרדעים ועיני סלמנדרות ושיקויו הפך סמיך וירוק במקום דליל וסגול. בזמן שהוא שם דגימה בבקבוקון, הוא התיז מעט על דראקו.

"ניאנדרתאלי שכמוך," אמר דראקו, "זה עדיין חם. יש לך מזל שלא נכוויתי."

קראב ירה מבט בגויל וקימט את מצחו. אבל דראקו היה בסדר אז הם לא דאגו.

עד אחר הצהריים, כשלדראקו צצו פצעי הבגרות המרהיבים ביותר שהוגוורטס ראתה אי פעם.

"זאת אשמתך," צעק דראקו על גויל בזמן שהטיל עצמו על מיטתו וסגר את הכילות מיטתו. "אני לעולם לא אוכל להראות שוב את פרצופי. אתה תשלם על זה ברגע שאוכל לחשוב על משהו איום מספיק."

גויל היה מודאג. גם קראב היה מודאג.

"אנחנו חייבים לעשות משהו," לחש גויל. "או שהוא יהרוג את שנינו."

הם התכוונו לעזוב את החדר.

"לאן אתה הולכים?" דרש דראקו ממאחורי הכילות. "תישארו כאן. אם אני חייב להיות אומלל, גם אתם חייבים."

"המ... גויל הולך להביא לך תרופה," אמר קראב. "אני אשאר." הוא רמז לגויל לעזוב. אבל זה לא הצליח.

"אתם חסרי תועלת!" צרח דראקו. "אף אחד לא יתגעגע אליכם כשאהרוג אתכם!"

קראב וגויל החליפו מבטים חרדים. "סנייפ," לחש קראב. גויל נענע בראשו. "אתה חייב," אמר קראב.

לקח לגויל רבע שעה לאזור אומץ ללכת למשרדו של סנייפ. כשסנייפ הגיב לדפיקה בדלת, הוא הביט בגויל כאילו גויל הוא חרק מגעיל במיוחד שהוא מצא זוחל על הרצפה.

"אני צריך שיקוי, פרופסור," לחש גויל.

"דבר בקול רם, אידיוט שכמוך," אמר סנייפ.

"אני צריך שיקוי, אדוני. נגד פצעונים. כאלה רציניים."

סנייפ בחן את פניו של גויל. "נראה שיש לך פצעי בגרות רגילים למדי. בהחלט לא דבר ששווה להטריח אותי לגביו, אינך מסכים?"

גויל רצה לברוח אך רגליו דבקו ברצפה. "זה בשביל מאלפוי," הוא צייץ.

"מאלפוי?" שאל סנייפ, בנימה שונה לגמרי.

"השיקוי שלי הותז עליו ועכשיו... הפנים שלו... אתה חייב לעזור לו!"

"בסדר," סנייפ הצר את עיניו. "אבל אם אעשה כן, אתה תבוא ביום רביעי הבא לקרצף את הכתה שלי. יש לנקותה. תביא איתך את קראב- מישהו יצטרך לקרוא את ההוראות שאשאיר לך."

"כן," אמר גויל, ובילה שעה בה הרגיש לא נוח בלחכות לסנייפ שיירקח את השיקוי. בקבוקון ביד, הוא רץ חזרה למעונות.

זה עבד. פניו של דראקו נראו אפילו טוב מבעבר והוא רק העניק לגויל את עונש ההתעלמות כמקום להטיל עליו קללה.

קראב טפח על גבו של גויל.

יום שבת

דראקו ופנסי יצאו להוגסמיד לפגישה שלהם.

קראב וגויל ישבו זה לצד זה על ספה בחדר המועדון.

"מה אתה רוצה לעשות עכשיו?" שאל קראב והביט בגויל.

גויל חייך. "רוצה לצאת איתי להוגסמיד?"