אבודים

איתמר צעד כמה צעדים לאחור,משאיר אותי עם הנער."מ-מי אתה?" גמגמתי."אני?"

שאל הנער,ספק קורא ספק לוחש."אני... לא מישהו מיוחד.בוודאי לא מישהו שאת צריכה

להכיר." אמר. "איך קוראים לך?" שאלתי בטון סמכותי.הנער החל לצחוק.כשסיים אמר

"תגידי,את חושבת שעם דיבור קצת סמכותי את תוכלי לצוות עליי?" הנער היסס לכמה

רגעים,ועל פניו הבזיקה החלטה."טוב... אגלה לך את שמי.אני גריי." שמו נשמע בוהק

ומפחיד לעומת שמי הסתמי,אן.איתמר החל לפסוע אליי בשקט,שמא גריי יבחין בו,אבל

מתברר שהוא חד ממש."ומדוע אתה מתקרב?אני חושב שהעלמה פה שומעת טוב,וגם

אני סבור ששמיעתי אינה נפגמה." אמר בשפה ממש גבוהה."נדמה לי שאין לך התנגדות

לבוא לכמה רגעים,ללא הבחור החביב?" שאל."ט-טוב..." אמרתי.הוא משך אותי בתנועה

חדה לתוך פורטל שהופיע משום מקום."אז... מצטער אם הופעתי לכם באמצע הנשיקה.

הרשי לי לפצות...?"הציע גריי שתי כורסאות ושולחן קטן בחביבות."אה... כן,תודה רבה."

"אז..."פתח גריי. "אולי תספרי לי מעט על עצמך?"שאל.לפני שהספקתי לענות,הכורסה

נמשכה מאחורי,מפילה אותי לשכיבה. "גריי?" מלמלתי."גריי?!"הוא רכן מעליי,ממלמל

מילים מוזרות.הוא הרים אותי והושיב אותי בכיסא.הוא עצם עיניים והתרכז.פניי החלו 

להחוויר.ראייתי היטשטשה.הוא שלף שרביט,כיוון אותו אל פניי,ולחש "קרושיו".

נפלתי על הרצפה,שוכבת,כשגריי אחז בגרוני וחנק אותי.התפתלתי ונאבקתי לנשום,אבל 

ככל שנלחמתי כך נחלשתי,אני חושבת שגריי הרעיל אותי,או כישף אותי,או... רגע.

לא יכול להיות.יכול להיות שהוא... מהמין של 'הלוחש לנערות'?! בינתיים גריי אחז אותי,

ומילמל:"את חלשה... כן... את מרגישה שכוח הרצון שלך נוטש אותך..."מילותיו כאילו

הרדימו אותי,עילפו אותי... הוא שלף בקבוקון ורוקן אותו לתוך פי הפתוח למחצה.

הסם השתלט על מוחי.הוא עטף את ליבי,ובתנועה אחת כבר הייתיי רדומה,ממש חלשה.

אחר כך כשהתעוררתי גריי מזג לפי את תוכנו של בקבוקון עם הכיתוב "שטיפת מוח".

הרגשתי שאני חלשה,מסוממת,בובה על חוטים,חטופה... זה לא היה רחוק מהאמת.

פתאום בין עינוי לעינוי ראיתי פנים מוכרות... לא. אבל לא יכול להיות שזה... איתמר.

הפרק הקודם		הפרק הבא