החצויים החדשים

ויתור זכויות לריק ריירדן

טוב, אז אין לי מצב רוח לומר 'היי!' 

יש לי מצב רוח לישון ושכולם יעזבו אותי בשקט. 

היום הקבוצה שלי בכדורגל הפסידה, ועוד בגללי.

אני הייתי השוער. 

ותנחשו מי הייתה הקבוצה השניה? 

קבוצה של בנות מטומטמות, שביניהם אחותי הקטנה,

הארפר. 

ישר אחרי המשחק נתתי להארפר סטירה. 

"את מעצבנת! שונא אותך! סתומה! מטומטמת!" צרחתי.

התחלנו להרביץ אחד לשני. 

ואז, סגנית המנהלת, 

דניזה בולדוג,

הגיעה וראתה אותנו מרביצים אחד לשני. 

" אין אלימות בבית ספרנו!" היא צעקה. 

לבסוף מצאנו את עצמנו מושעים מבית הספר. 

"זה באשמתך!" צעקה הארפר כל הדרך הביתה. 

" לא נכון, " אמרתי." זה באשמתך ובאשמת הקבוצה המטומטמת שלך." 

"בנים. " מלמלה הארפר בכעס. 

למחרת היה לנו משעמם, כי אני והארפר הושענו מביה"ס. 

"לכמה ימים ההשעיה? "שאלה אמא שלנו בכובד ראש.

" חצי שנה, בגלל ג'ספר. " בדרך כלל אחותי קוראת לי ג'ס,

אבל בגלל מה שקרה היא קוראת לי ג'ספר, השם הרגיל שלי, לא שם חיבה. 

גם אני הייתי קורא לה הארפ, אבל עכשיו - וליבנתיים אני קורא לה בשמה הרגיל, לא שם חיבה.

"חצי שנה?! " היא נראתה ממש כועסת.

"יש לי רעיון מה נעשה בינתיים! " הארפר יצאה מהבית במהירות.

"הארפ!" חשבתי שהיא בורחת.

"מה, אז השלמנו, ג'ס?" היא חייכה.

" כן." הנהנתי, אבל עדיין כעסתי עליה טיפה.

היא רצה לאנשהו, ואני עקבתי אחריה. 

"אספר!" היא צחקה.

כשהיא נולדה היא קראה לי 'אספר', כי לא הצליחה לומר ג'ספר.

היא רצה והמשיכה לרוץ. 

"לאן את רצה גוש טמטום?" הרגל שלי כאבה.

"אה-הא, תראה את זה. " היא הצביעה על חצי בן אדם חצי תיש.

וזה היה ממש מוזר. 

"סאטיר." איכשהו ידעתי שזה סאטיר.

"אני מריח חצויים." הוא אמר.

"אה." אמרה הארפר.

"בואו, זה כנראה אתם, אתם צריכים להיות במחנה החצויים."