"על מה אתה מסתכל?" אני שואל את ניקו ומתיישב לידו.
אחרי המלחמה ניקו היה אחד החצויים שעזרו במרפאה, אנחנו חברים די טובים מאז.
זה נחמד.
הוא נחמד.
וגם חמוד, אבל הוא לא אוהב כשאומרים את זה.
"אלו… קלפי מיתומאגיקה" ניקו אומר לאט, כאילו זה מביך אותו "מסתבר שעדיין מוכרים את זה. אני לא בטוח למה קניתי אותם, אני אפילו לא מסוגל לפתוח כדי להסתכל".
אני מסתכל עליו לרגע "יש… יש משהו שאני יכול לעשות כדי לעזור לך? או שאתה בכזה רגע נוסטלגי?" אני שואל.
"אה… אני לא יודע- הי!" הוא קוטע את עצמו כשאני חוטף את חבילת הקלפים מידיו.
הוא שולח את ידו לכיווני ואני מרחיק את החבילה מהישג ידו
"אני עוזר לך לפתוח את זה!" אני אומר לו.
"לא, אתה לא" ניקו אומר בגיחוך, אבל ממשיך לנסות לתפוס את החבילה "היא בכלל לא בידיים שלי, איך אני אפתח אותה ככה?".
"תנסה לקחת אותה" אני עונה.
"זה מה שאני עושה!" ניקו קורא.
הוא נעמד ומנסה לתקוף מהצד השני אבל אני מסתובב לצד השני, דבר שגורם לי ליפול על הדשא מהתנופה.
"רואה סולאס? קארמה!" ניקו אומר ומנסה לתפוס את ידי.
אני נעמד ומרחיק ממנו את ידי.
"אני נשבע שאגרום לך ליפול שוב פעם" ניקו אומר "אני לא צוחק, סולאס. אני אגרום לך ליפול".
"אתה כבר גרמת*" אני חושב, אבל במקום זה אומר "אתה לא רוצה את זה מספיק חזק, תנסה לקחת את זה ממני".
"אני מנסה!" הוא קורא ומצליח לתפוס בזרועי.
אני מסתובב כדי להתרחק ממנו וזה גורם לניקו למעוד על הדשא, ואז לי ליפול מעליו.
ניקו מגחך "אמרתי לך שתיפול" הוא אומר "עכשיו תחזיר לי את זה!".
אני מזיז את ידי כך שהיא מאחורי גבי (או מעל גבי, בהתחשב בסיטואציה) אבל מספיק רחוקה מהישג ידו של ניקו.
הוא הודף אותי מעליו כך שאני שוכב עם הפנים לכיוון השמש והיד שמחזיקה בחבילת קלפים מתחתיי, בידי השנייה אני מושך אותו וגורם לו ליפול עלי.
"ויל, אני רציני" ניקו אומר וקשה להאמין לו בגלל שהוא נראה כאילו הוא עומד בכל רגע להתחיל לצחוק "איפה הקלפים שלי?".
"טוב, הם ביד שלי" אני אומר לו "אבל אתה שוכב עלי, אז אני לא יכול להביא לך אותם".
הוא תופס בזרועי - זו שמתחתיי בצורה שאין סיכוי שהיא בריאה - ועוקב עם ידו בחיפוש אחר חבילת קלפי המיתומאגיקה.
אני מניח יד על מצחו בצורה שאצבעותי מתחפרות בשיערו ואני מונע ממנו לזוז.
הוא יפהפה השיער שלו כהה וחלק, קצת ארוך אבל בצורה חמודה יש לו עיניים חומות גדולות, הייתה תקופה שהן היו מוקפות עיגולים שחורים שנוצרו מחוסר שינה ונראו כאילו הרביצו לו העור שלו חיוור כתוצאה מהזמן שגר בשאול, אבל גוון העור הטבעי שלו יותר דומה לצבע זית.
קיילה ואוסטין אמרו שיש לי קראש עליו בערך מאז שהתחיל לעזור במרפאה.
זה נכון, ומהרגע שהבנתי את זה זה היה כמו… לא יודע, פינגווין בגובה שני מטרים שעוקב אחרי לכל מקום.
כמובן שזה לא ילך לשום לקום, היחידים שיודעים שאני ביסקסואל הם קיילה ואוסטין (ואמא שלי)
חוץ מזה שחלק מהחניכים אמרו בעבר שניקו דלוק על אנבת' צ'ייס, למרות שהוא מכחיש את זה בתוקף.
ניקו מסתכל עלי לרגע ונוצר קשר עין לפני שהוא נופל ופניו כמעט פוגעות בכתף שלי.
הוא יורד מעלי ואני נעמד אחריו, צוחק, ומביא לו את חבילת הקלפים.
הוא לוקח ממני את החבילה ופותח אותה, הוא מסתכל על הקלף הראשון וצוחק.
"מה קיבלת?" אני שואל אותו.
ניקו מסובב אלי את הקלף "האדס" הוא אומר "בפעם האחרונה שקיבלתי משהו שקשור למשחק זה היה פסלון של האדס, לפני בערך ארבע חמש שנים".
הוא מעביר את הקלף לתחתית הערימה ומרים את הקלף הבא בצורה כזו שאני לא רואה את הדמות שמופיעה עליו.
הוא מעביר את מבטו בין הקלף לביני, ואז שוב מהקלף חזרה אלי, ואומר "אתה דומה לו, לאבא שלך" כשהוא מסובב לכיווני את הקלף.
אני מניח שזה נכון תמיד אמרו לי שאני דומה לאמא בגלל השיער והמבט או משהו כזה, אבל אף אחד לא יכל להשוות אותי לאבא מחוץ למחנה.
הוא ממשיך לעבור על הקלפים, מראה לי כל אחד אחרי שהוא מסיים להתבונן ומציג את הדמות על הקלף וחלק מהפרטים שזכר.
לא הכרתי אותו כשהוא רק הגיע למחנה, אבל הוא נראה עכשיו כאילו הילד הזה חזר.
ואז ניקו מסתובב "זה היה נחמד, אנחנו צריכים לעשות את זה שוב מתישהו" והוא הולך.
----------------------------------------------
*כפל משמעות שעובד באנגלית
nico: I will make you fall
will: you already did
אבל אנגלית זו השפה השנייה של ניקו, אז הוא לא הבין את זה
היי, זו סופי!
ממש מקווה שאהבתם את הוואנשוט (יש לי עכשיו סרטון של זה בראש, תודה רבה! *גלגול עיניים ציני*)
ביי:)
|