אני מתקשרת מתחזית מוות

19 באוגוסט 2023

ג'יין סילבר

00:47

תחזית מוות מתקשרים ובכנות, אני אפילו לא חוששת.

ההורים שלי יצאו לחופשה, אין לי אחים, השיחה מגיעה מתוך הבית
אף אחד שחשוב לי לא ימות היום.

הרעיון התחיל להתפשט מחוץ אמריקה לפני כמה שנים, בשנת 2019 זה הגיע לישראל וההורים שלי רשמו אז את כל המשפחה.

אני עוצרת את הסרט שאני רואה במחשב ומחפשת את הטלפון כדי לענות, למרות שאני כבר יודעת מה יגידו לי מכל הסרטים שראיתי וההקלטות מהחדשות שהופיעו לפני כמה שנים כשכל הקטע של "תחזית מוות" התחיל בארץ.

אני מוצאת את הטלפון - מכשיר דק של סמסונג שצבעו כסף - ומחליקה את הסימן הירוק על המסך כדי לענות.

"שלום, אני מתקשרת מתחזית מוות. אני מירב. הגעתי לג'יין? ג'יין סילבר?" נשמע קול נשי דרך הטלפון.

"כן, זו אני" אני עונה, קולי נשמע קר בהרבה ממה שהתכוונתי אבל ככה אני נשמעת רוב הזמן.

"ג'יין, צר לי להודיע לך שמתישהו במהלך עשרים וארבע השעות הקרובות תמצאי את מותך בטרם עת- " היא מתחילה להגיד אבל אני קוטעת אותה "כן, כן. אני מכירה את כל המקומות שמציעים הנחות לבאים בתור או חוויות אחרונות" אני אומרת "אני מאמינה שזה סתם יבזבז את זמנך, להסביר את כל זה פעם נוספת".

יש שתיקה ארוכה, אבל אולי זה סתם מרגיש לי ככה בגלל הידיעה שאני עומדת למות בתוך עשרים וארבע שעות.

"טוב, אז, אה, את יכולה להיכנס לתחזית מוות נקודה קום ולמלא שם כל בקשה מיוחדת שיש לך בקשר להלוויה שלך ואת הכיתוב שתרצי שיחרטו על המצבה".

אני מהנהנת לעצמי למרות הידיעה שמירב לא יכולה לראות את זה, ואז אני אומרת "הבנתי, בסדר. המשך חיים פלא" ואני מנתקת את השיחה.

אני סוגרת את המחשב וצונחת לאחור על המיטה הגדולה שלי
אני מזדקפת כמעט מייד ומרימה שוב את הטלפון.

אין לי הרבה חברים או אנשים שארצה להיפרד מהם, אבל אולי אוכל לעזור למישהו או מישהי להעביר את יום הסוף שהם בצורה קצת פחות מדכאת.

אני מדליקה את הטלפון, מחליקה את מסך הנעילה וגורמת לתמונה של זוג מספר להיעלם.

אני עוברת בין מסכים עד שאני מוצאת את חנות האפליקציות, שעליה אני לוחצת ונכנסת לתיבת החיפוש.

אני מחליפה שפה, כותבת באנגלית "last friend" ולוחצת על האפשרות הראשונה כדי להתקין את האפליקציה.

העיגול סביב הלוגו מתמלא מהר, אפילו לפני שהשעון מחליף את המספרים, אבל זה עדיין מרגיש כמו נצח.

אני לוחצת על המילה "פתיחה" שמופיעה על המסך בירוק ונכנסת לאפליקציה.

המסך נטען ואני רואה שתי צלליות של אנשים זזות לאט עד שהן נפגשות לכיף.

על המסך מופיעה הבקשה באנגלית "בחר/י את השפה שלך" ואני גוללת עד שאני מוצאת עברית, מייד אחר כך מופיעה שאלה נוספת.

"האם את/ה בא/ה בתור?"

⬞כן

⬞לא

רק כשאני לוחצת "כן" אני מרגישה שאולי אני לוקחת את זה יותר מדי בקלות
אבל בחשבה שנייה, כבר שנים אני יודעת שהיום הזה היה מגיע בשלב מסויים.

הודעה קופצת על המסך:

כולנו כאן בחבר האחרון בע"מ מצטערים על האובדן שלך. אנחנו שולחים את תנחומינו לאנשים שאוהבים אותך ולאלו שלעולם לא יפגשו אותך. אנחנו מקווים שתמצא/י חבר חדש ובעל ערך לבלות איתו את השעות האחרונות שלך. לקבלת התוצאות הטובות ביותר, יש למלא את הפרופיל.
מצטערים מאוד לאבד אותך,
החבר האחרון בע"מ

טופס פרופיל ריק מופיע, ואני מכניסה את הפרטים.

שם: ג'יין סילבר
גיל: 16
מגדר: נקבה
גובה: 1.65
נטייה מינית: <דלג>
עבודה: תלמידה במשרה מלאה עשרה חודשים בשנה
תחומי עניין: אר… לא יודעת… מוזיקה וקריאה? קצת ציור, אני מניחה
סרטים/תוכניות טלוויזיה/ספרים אהובים: נשים קטנות לא רע (הספר והסרט), גם גלי בסדר
מי היית בחייך: בזבוז גדול של זמן ומחברות
רשימת דברים להספיק לפני שאמות: *לחיות *לא למות עד שאמות
מחשבות אחרונות: לכו לעזאזל ריק ריירדן, שאנון מסנג'ר וכריס קולפר (כן, גם אתה, כריס!) (לא באמת, שדון מתוק שלי)

אני שולחת את התשובות והאפליקציה מבקשת ממני להעלות תמונה.

אני מדפדפת בגלריה שלי עד שאני מוצאת תמונה שלי מלפני כמה שבועות.

בתמונה אני לא מסתכלת למצלמה ורואים אותי מהפרופיל קוראת ספר, השיער הכהה שלי מסתיר בערך חצי מהפנים שלי אבל עדיין אפשר לזהות שזו אני.

אני מעלה את התמונה, אין לי זמן להתלבט.

אני משנה את ההגדרות כדי שהאפליקציה תציע לי רק אנשים בגילאי 15-18 מהשכונה שבה אני גרה (ומהשכונות הקרובות) וכשאני מאשרת את ההגדרות אני כבר רואה הודעה על המסך.

נושא: מה הקטע של השם? את מחול?
בן לוי: 18. זכר.
תל אביב, ישראל (2.5 קילומטרים ממך)
בא בתור? לא.

אני מושכת בכתפיים ואז מרימה את מבטי להשתקפות שלי במראה "אל תסתכלי עלי ככה, אנחנו עומדות למות עוד כמה שעות!" אני אומרת ונכנסת להודעה.

"לא" אני מקלידה "אבל אתה שואל את זה כאילו שבן זה השם הכי ישראלי בעולם".

ו… שלח