ריקוד

ריקוד

"למה את מתחתנת עם הממזר המגעיל הזה?"

"אם אתה מתעקש להעליב את בעלי, אני איאלץ לרקוד עם מישהו אחר," הזהירה הרמיוני בחיוך מקניט בעוד פרד גלגל את עיניו.

"לא ענית על השאלה שלי, אני מבין," הוא ציין עם חיוך. "את לא מגיעה לברנש הזה. את הרבה יותר מידי טובה עבורו, את יודעת. הוא פשוט ממזר בעל-מזל."

"אני רואה," היא נאנחה בתיאטרליות, עיניה מבזיקות משעשוע. "אבל מה אני יכולה לומר? תמיד אהבתי עניינים אבודים."

"את, יקירתי, מקניטה," הוא אמר בעודו מסובב אותה על רחבת הריקודים, נזהר שלא להיתקל באף אחד משאר האורחים.

"מי? אני?" היא חייכה בתמימות, צחוקה הכל מלבד תמים בעודה מצליחה להתנועע בזרועותיו.

"כן, את." פרד לקח את ידה וסובב אותה בעוד הצלילים האחרונים של השיר נשמעו. ידו התקדמה במורד גבה בעוד המוזיקה השתנתה, הופכת איטית יותר, רומנטית יותר. היא צעדה לעברו, שיערה החום המתולתל נופל על כתפיה בעודה נעה בזרועותיו. תנועה מימינו תפסה את תשומת ליבו. מרים את מבטו, הוא נעץ מבט בנוויל כשהוא העז לגשת אליהם ולקחת אותה. כשהקוסם הצעיר יותר מיהר לעקוף אותם, נראה מפוחד כארנבת, הוא לא היה יכול שלא לחייך.

"זה היה גס," אמרה הרמיוני בצדקנות. "כבר קיבלת את הריקוד שלך, פרד וויזלי. זאת החתונה שלי וזה אומר שאני חייבת להתערבב ולרקוד עם אחרים. אנשים עלולים להתחיל לדבר."

"לא סיימנו את הדיון שלנו, הרמיוני גריינג`ר." הוא קירב אותה אליו, לא אכפת לו אם מישהו ימצא את זה לא הולם לרקוד עם הכלה בצורה שכזאת. "אני רוצה לדעת למה את התחתנת עם הטיפש שלא ראוי לך."

"אני כבר לא גריינג`ר, כפי שאתה יודע היטב," היא אמרה ביובש. "ובקשר ללמה התחתנתי, אמרתי לך. יש לי נקודה רגישה למקרים אבודים."

"יכולת להיות עם כל אחד, אז למה הוא?"

"אני חושבת ש`כל אחד` זה ביטוי נדיב מדי. אולי הוא היחיד שרצה אותי."

"שנינו יודעים שזה שקר." קולו הונמך בעוד ידו האחת נחה על גבה התחתון, השנייה מסיטה תלתל סורר מלחייה ותוחבת אותו מאחורי אוזנה. "למה הוא?"

"אני אוהבת אותו," היא חייכה בעודה חושבת על בעלה החדש.

"הוא כלל לא בחור נעים," מלמל פרד בעודה מעבירה את ידה על כתפיו הרחבות.

"אתה טועה. הוא נעים להפליא," היא הגנה בעודם נעים לצלילי המוזיקה. "הוא נאה למדי וחכם הרבה יותר ממה שהוא רוצה שאנשים ידעו."

"הוא לא," הוא התווכח. "אני מסכים שהוא טיפוס נאה אבל הוא לא קרוב ללהיות חכם מספיק עבורך."

"אתה באמת חייב להפסיק להתגרות בי, פרד," איימה הרמיוני. "אני מוצאת שהוא נבון מאוד. הוא מבריק ויש לו את היכולת למצוא את הפיתרון לבעיה מבלי להזדקק למחקר או לקבור את ראשו בספרים, אז אולי אני היא זאת שלא מספיק טובה עבורו."

"עכשיו את פשוט מתנהגת ככסילה," נענע פרד את ראשו בעודו מניע את גופותיהם, זה שלה נופל אחורנית מעמידתו היציבה, ידו מחזיקה במותניה בעוד עיניו נעו ממתאר צווארה לעגלגלות חזה שבד גלימת החתונה שלה חשפה באופן מושלם. כשהוא יישר אותה, היא צחקה, שמחה ניכרת בניצוץ שבעיניה וחיוך על שפתיה. "את כל כך יפה."

"לא אני לא." היא הניעה את ידה סביב כתפיו, אצבעותיה משחקות בשיערו האדמוני התחכך באחורי צווארו. "אתה באמת לא צריך לומר דברים כאלו, פרד."

"למה לא?" הוא לקח את ידה החופשייה, מחזיק אותה בחוזקה בעודם מתנועעים עד שהם היו בקצה רחבת הריקודים. "את יודעת שאת האשה שיפה ביותר שאי פעם פגשתי, הרמיוני."

"בבקשה אל," היא לחשה, עיניה עוברות במהירות ברחבי החדר לראות אם מישהו הביט בהם. "זה לא הזמן או המקום."

"בעלך הוא אדם בעל מזל," הוא אמר בשקט. "הוא אוהב אותך, את יודעת? אפילו אם הוא כמעט שלא אומר את זה, הוא אוהב אותך."

"אני יודעת." אצבעותיה של הרמיוני נשזרו בשיערו האדמוני השופע, ליבה פועם במהירות בעודו מקרב את ידה לפיו, שפתיו לוחצות בנשיקה עדינה על האצבע שנשאה את הטבעת החדשה. "אני אוהבת אותו, גם כן."

"הוא יודע." פרד הביט בה אז, מחייך בביישנות. "אולי הוא לא מבין למה בחרת בו אבל הוא חכם מספיק כדי לאחוז בך בחוזקה ולעולם לא לשחרר."

"מבטיח?

"מבטיח," הוא אמר לפני ששפתיו נגעו בשפתיה בנשיקה עדינה אך מלאת תשוקה.

"זה מספיק!" קול רם הפריע להם. ג`ורג` צחק כשהם נפרדו ונעצו בו מבטים. "יהיה לכם מספיק זמן להתגפף בירח-הדבש אז תפסיק לנהום עליי, אח קטן. אני מתכנן לגנוב את אשתך לריקוד. גברת וויזלי, התואילי?"

"אל תסתכל עליי כך," צחקה הרמיוני כשפרד נעץ מבט זועף לפני שהעניק לה מבט קצר-רוח. "הוא האח שלך."

"ידעתי שהיינו צריכים לברוח ולהתחתן בסתר," רטן פרד בעודו משחרר בחוסר התלהבות את אשתו, שפתיו מתעקלות לחיוך אוהב בעודו צופה בה נוזפת בשובבות בג`ורג` כשהחלו לרקוד. "אני בהחלט הממזר בעל המזל הטוב ביותר בעולם."