לא עכשיו, לא לעולם

אז… הוא הלך

ג'ורג' הגיע להחלטה שהוא לא יגיד או יחשוב את שמו של אחיו התיאום, ולא יציין את מילת ה- מ'

כנראה ככה יהיה יותר טוב.

ההלוויה התקיימה כמה ימים לפני כן
הקטע המצחיק הוא, שבהתחלה ג'ורג' אפילו לא בכה

הוא פשוט לא היה מסוגל להאמין שזה אמיתי, שאחיו באמת נעלם

כל זה רגיש כמו סצנה מסרט אימה

כמו חלום רע, והנה, עוד רגע יתעורר ויראה את פרד ישן במיטה לייד
מאוד בחיים ולגמרי לא מת.

טוב, ההחלטה לא לנקוב בשמו או במילת המ' נכשלה.
אבל הוא היה צריך לדעת שככה יהיה.

מאז ההלוויה הוא לא יצא מחדרו, מסרב לאכול או לדבר עם אנשים

אולי אוכל להצטרף אליו, חשב ג'ורג' בשעשוע

חצי מנשמתו גם כך מת, מה זה יהיה לאבד גם את השאר?

בעצם, "מת" זו לא המילה המתאימה לתאר את זה

הוא הרגיש יותר כאילו מישהו ניפץ בתוכו משהו ולא ניקה את ההריסות, ועכשיו השברים שורטים וקורעים את מה שנשאר ממנו

הוא גיחך, כאילו שנשאר הרבה, חשב.

אז הוא הושיט יד רועדת לכיוון השרביט, התנועה הראשונה שלו זה ימים, והרים אותו

הוא סובב אותו לכיוונו והמילים כבר עמדו על לשונו

"אבד- " הוא התחיל הגיד כשהמחשבה הכתה בו
רגע, חשב, מה אני עושה?

פרד לא היה עושה את זה, הוא ידע
וזו הייתה התנהגות פחדנית, לא הולמת גריפינדורי

אז הוא ניגש לקצה השני של החדר והחביא את השרביט כך שלא יוכל לראות אותו

הוא התיישב על מיטתו ובהה לרגע בקיר ממול, הצד של פרד בחדר, לפני שקבר את פניו בכפות ידיו ובכה כמו שלא בכה בחייו

הוא בכה כך שכל גופו רעד

בכה עד שכאב לו

או שאולי הכאב הוא מהחלק השבור בתוכו, מהרסיסים השורטים בתוכו ומסרבים להתנקות

אבל הוא המשיך לבכות, גם כשנגמרו לו הדמעות

לפצות על כל הימים שבהם לא הזיל דמעה
שחשב שבקרוב יתעורר מהסיוט הזה, ויראה שהנה, פרד ישן במיטה לייד

אבל הוא מעולם לא היה שם כשהתעורר

והוא לעולם לא יהיה

לא עכשיו

לא לעולם