הסוד של הוגוורטס

ויתור זכויות לג'יי קיי רולינג.

הארי פסע במסדרונות הוגוורטס. השעה הייתה אחרי חצות, והחושך היה מוחלט. במסדרון בו היה באותו הרגע לא היו חלונות והוא היה צריך לנווט בעלטה מוחלטת. הדרך היחידה לא ליפול הייתה למשש את הקירות מסביבו, שהיו מלאים בקורי עכביש ובכל מיני דברים ריריים שלא זיהה.

אך הדבר המוזר מכל, היה שהארי מעולם לא היה במקום הזה. בכל שש שנותיו בהוגוורטס הוא לא ביקר במסדרון הזה.

לא, זה לא היה הדבר הכי מוזר. הדבר הכי מוזר היה שברגע שנכנס למסדרון, קירות הופיעו בשני הכיוונים וסגרו את הארי במסדרון השומם, בלי יכולת לראות את מה שמסביבו. כשהארי ניסה לצעוק, אף אחד לא הגיב. לכן, הארי החליט להכנס לאחת הכיתות- וזו הייתה הטעות הכי גדולה שעשה בחייו.

"שיימוס!" אמר דין, "אתה חייב לנסות את הקציצה הזו! היא מעולה!"

האולם הגדול היה מלא בכל תלמידי הוגוורטס שישבו בשולחנות לפי הבתים. כל תלמידי הוגוורטס דיברו ונהנו, כל תלמידי הוגוורטס אכלו ושתו- מלבד תלמיד אחד. השאלה המתבקשת נשאלה פעמים רבות בזמן הארוחה, היה הגיוני מאוד שתלמידי הוגוורטס יתהו היכן חברם לכיתה. לכן, בסוף הארוחה הפרופסור דמבלדור נעמד על רגליו ונתן את הסברו ההגיוני: "לצערנו, הארי פוטר לא יוכל להשתתף איתנו בארוחה היום, משום שהוא חלה במחלה קלה. כנראה, הוא יחזור עד מחר."

ההסבר היה הגיוני, וסיפק את תלמידי הוגוורטס.

פרד וג’ורג’ וויזלי, שסיימו את לימודיהם בהוגוורטס כשנה לפני כן, הגיעו באותו היום אל שערי הוגוורטס. הפרופסור פליטיק התנדב ללוות אותם בדרכם אל האולם הגדול, וכשחזר לבדו הסברו היה מוזר ביותר: "הלכתי איתם, והם... הם פשוט נעלמו! לרגע לא הסתכלתי וכשהבטתי שוב הם לא היו שם!"

עד מהרה הארוחה נגמרה, וכמה תלמידים החליטו ללכת לבקר את הארי במרפאה. אולם כשהגיעו, מדאם פומפרי לא הבינה על מה הם מדברים. "הארי לא היה כאן במרפאה כבר למעלה מארבעה חודשים!" אמרה, ושלחה אותם לדרכם. התלמידים המבולבלים לא הבינו למה כוונתה.

בשלב הזה, כל התלמידים כבר התחילו לחשוד שמשהו משונה מתרחש בהוגוורטס.

משהו שעומד לשנות את חייהם- או לגזול מהם אותם.