איך זה קרה?

סורי, אני יודעת שהשם של הסיפור לא נשמע משהו אבל זה מה שהיה לי בראש באותו שניה אז...
קיצר, תקראו ותגיבו!!

זו הייתה שעת לילה מאוחרת ולורה ישבה בחדרה והכינה את שעורי הבית בכשפומטיקה.
"לעזאזל עם שעורי הבית המחורבנים האלה," מלמלה לעצמה בשקט, מסיטה לאחור את שיערה השחור והגלי.
היא הסתכלה על חדרה שבמעונות. הקירות היו מכוסים בתמונות של זמרים וזמרות מהעולם המוגלגי. חברתה לחדר אף פעם לא הבינה את האובססיה שלה לשירים המוזרים האלה, אבל היא לא יכולה הייתה להסביר. היה משהו יותר חי בשירים האלה מאשר השירים של עולם הקוסמים.
היא כתבה עוד כמה שורות על הקלף והתרווחה לאחור. היא תמשיך מחר, אמרה לעצמה.
היא נעמדה ויצאה מהחדר, יורדת למועדון גריפינדור, והתיישבה על אחת הכורסאות שהיו קרובות לאח. היא נאנחה ועצמה את עיניה.
לפתע היא הרגישה שמישהו נכנס לחדר. היא נדרכה, מוציאה באיטיות את השרביט מכיס מכנסי הפיג'מה שלה.
היא הרגישה שהוא מתקרב אליה והסתובבה במהירות, מכוונת את השרביט לעבר צווארו.
היא הסתכלה על פניו של התוקף ונשמה לרווחה. זה היה מייקל. הוא עמד מולה, מסתכל עלייה, מופתע.
"הפחדת אותי עד מוות, מה אתה, מטומטם?" שאלה בכעס והכניסה את השרביט חזרה לכיס האחורי של מכנסי הפיג'מה שלה.
"מה את נבהלת? חוץ מזה, מה את עושה פה? את יודעת שאם ג'נסון יתפוס אותך עכשיו הוא יהרוג אותך," אמר בהתגוננות.
היא הסתכלה עליו בלגלוג. "איך זה שאתה ער?"
"לא הצלחתי להירדם אז ירדתי לכאן. חשבתי שאת ישנה."
"למה חשבת כך?"
"כי ביומיים האחרונים את בקושי ישנה, את בקושי אוכלת. את לומדת כמו מטורפת למבחנים האלה ואת נראית נורא."
"אתה דואג לי?" שאלה בסרקסטיות והסתכלה עליו בחיוך קטן.
"אוי, תנשמי עמוק, לורה," אמר, אבל היא ראתה את החיוך הקטן שבצבץ בזווית שפתיו.
היא הסתכלה עליו, בוחנת את תווי פניו הנאות, השזופות . היה לו שיער בצבע שחור וזוג עניים כחולות עמוקות שתמיד חשבה שאם היו מסתכלים עליהם יותר מידי אפשר היה לטבוע בהם. היה לו אף סולד ושפתיים אדומות, עבות. הוא לא לבש חולצה כך שהיא ראתה את גופו השרירי והחטוב, ואת מכנסי הפיג'מה שנתלו ברפיון על מותניו הצרות.
"סיימת את שעורי הבית בכשיפומטיקה?" שאל והתיישב על הכורסא שישבה בו רגע קודם.
"לא, אני צריכה לסיים ואז צריך להתחיל להתאמן למבחנים המעשיים, וואו, אני ממש מפחדת להיכשל."
הוא הסתכל עליה, תוהה אם לצחוק או לבכות.
"את רצינית? את בטוח תעברי. שמעתי את נוויל, המורה לצמחים אומר לאחד המורים ש, 'העלמה פלורנס עברה את המבחן בהצלחה'."
היא הסתכלה עליו בחיוך מעוּדד. "כן, זה מה שהוא אמר?"
"לא, אבל אני בטוח שזה מה שיהיה."
היא צחקה.
"טוב, אני אעלה למיטה, השעה כבר מאוחרת, אני אדבר איתך מחר?"
"לא נראה לי, לוח הזמנים שלי לא יאפשר לי."
"אתה מוכן להיות רציני לכמה דקות?" שאלה והעמידה פנים רציניות.
"לילה טוב, לו."  
"לילה טוב מייקל." היא אמרה ועלתה לחדר השינה. השותפה שלה, אלכס, כבר ישנה. היא נכנסה למיטה, כיבתה את הנר שדלק והלכה לישון.

		הפרק הבא