סיריוס ואני

בוקר יפה אחד התעוררתי.

ככה פתאום.

אני מתמתחת לי, מפהקת..

ופתאום, אחרי שאני ממצמצת,

אני רואה מולי את סיריוס בלק.

כן כן. קראתם נכון.

שאלתי אותו: "סיריוס! מה אתה עושה פה??"

והוא ענה, "באתי לבדוק מה שלומך, כי שמעתי שאת ממש אוהבת אותי."

חייכתי בהתרגשות ולא האמנתי.

סיריוס אוריון בלק בא במיוחד בשבילי??

הוא חייך אלי.

"הבנתי שאת אוהבת גם את ג'יימס ורמוס, נכון? רוצה שנקרא להם?"

פערתי את עיני.

"ברור שאני רוצה! וואו, זה יהיה מטורף!"

"אז תני לי יד ונתעתק." הוא אמר, וקרא את מבטי המפוחד.

"מה, להתעתק? אבל הבנתי שזה ממש מלחיץ.."

"את סומכת עלי?" הוא שאל ברוגע.

הנהנתי. הוא הושיט את ידו ואני אחזתי בה.

התעתקנו.

"נו, איך היה?" סיריוס שאל אותי.

"לא כזה גרוע," חייכתי.

"הנה הבית," סיריוס הצביע על בית נחמד עם גג רעפים.

הגענו. סיריוס דפק וחיכינו למענה.

ג'יימס פתח בחיוך קורן.

"סיריוס!"

ואז הוא ראה אותי.

"מי זאת?" הוא שאל בבילבול.

"היי, אני תהילה." חייכתי וממש התרגשתי לראות אותו.

"זאת המעריצה מספר אחת שלי," סיריוס קרץ.

"יותר ממארלין?" ג'יימס גיחך והזמין אותם להכנס.

"בואו לא נגזים," סיריוס מיהר לומר כשראה את מארלין יושבת בסלון עם כוס קפה.

"וואי, אתם לא מבינים איך אני מתרגשת לראות אתכםם!" אמרתי בהתלהבות. "איפה הארי?"

"עוד מעט הוא יתעורר, הוא ישן עכשיו." לילי חייכה אלי. "רוצה משהו טעים?"

אכלתי מהעוגיות שהיא הביאה לי, שאגב היו ממש טעימות.

ולפתע נשמע קול בכי מהמדרגות..

...

המשך יבואא בלי נדר