אה, זה אתה

ניקו הסתובב לאחור, אקדחו הטעון בידו, מוכן לירות, ו-
"או, זה אתה"
אפילו ניקו יכל לשמוע את גלגול העיניים בקולו שלו.

הבחור גיחך "למה, ציפית למישהו אחר?"

ניקו הפנה את גבו לכיוון הנער "כן" הוא אמר "ציפיתי למישהו שאפשר לעבוד איתו ברצינות"

"כן, אבל הבוס אמר, ואני מצטט: " הוא עצר לרגע, ואז בחיקוי איום של מר ד' המשיך "'אני מצוות אותך לדי אנג'לו בפרוייקט הזה, כי אתם עובדים טוב ביחד'. אז הנה אני כאן"

ניקו נשך את פנים לחייו והידק את שפתיו כדי לא לצחוק מהחיקוי הגרוע, אבל הוא רצה לצחוק ובגלל זה גם רצה לבעוט בעצמו.
"אין סיכוי שהוא אמר את זה" ניקו ענה לבסוף

"צודק, זה היה העוזר שלו. הבוס פשוט לגם מהקולה שלו ואמר 'כן, סולאס, מה שהוא אמר'"
עכשיו ניקו לא יכל לעצור את עצמו מלצחוק, וזה הזכיר לו למה הוא שנא כל כך לעבוד עם ויל סולאס.

כשרק התחיל לרגל בשביל CHB (הערת כותבת: זה בהחלט לא מחנה החצויים! זה… ראשי תיבות של… Cats Hate Boots…?) הוא יצא לכמה משימות עם פרסי ג'קסון, אבל רק מהסיבה הפשוטה שפרסי היה מיומן מספיק כדי: להדריך מתלמד חדש, לבצע את המשימה, לענות על אין ספור שאלות של ילד סקרן בן עשר, ולוודא שאף אחד משניהם לא ימות.
אחר כך פרסי חזר לעבוד עם השותפה שלו, אנבת' צ'ייס, ובסוף הם גם התחילו לצאת.

שנים אחר כך ניקו עבד גם עם ג'ייסון גרייס, ואחר כך עם ריינה רמירז אריאנו.
ויל היה האחרון שפגש, ואיתו ניקו הכי שנא לעבוד

זה לא שהוא שנא את הבחור, סולאס היה אדם מאוד נחמד, אבל כל משימה וחצי מהפעולות שוויל עשה גרמו לניקו לתחושה מציקה בתוכו.

"אז, די אנג'לו" אמר ויל "מה המשימה?"
ניקו נעץ בו מבט "אתה יצאת למשימה שאתה אפילו לא יודע מה היא?"
"אני יודע מה המשימה, זה פשוט ש- א- אני לא-" פאניקה הופיעה בעיניו הכחולות של ויל, ואז הוא הידק את שפתיו והסיט את מבטו (הערת כותבת: אני, שיודעת מה הוא רצה להגיד 😏) "הגעת קודם. חשבתי שאולי הספקת לגלות משהו"

ניקו נאנח "אנחנו צריכים לפרוץ למחשב של אתה יודע מי ולמחוק את אתה יודע מה מאתה יודע מתי"
"למה אתה מדבר ככה?" ויל שאל, וכל חלק בהבעת פניו הביעה בלבול.
"כי יש כאן מצלמות, סולאס"

למיטב ידיעתו של ניקו (ושל כל אדם אחר שאי פעם סרק את החדר) לא היו, אבל הוא די קיווה שככה יוכל להשתיק את ויל.

"אין פה מצלמות" ויל ציין, ובכך שיבש כל תקווה שהייתה לניקו "ואם היו הן היו גדולות ולא מתפקדות. אתה יודע מי לא מתוחכם כמו שהוא חושב שהוא"
אלוהים, ניקו היה משלם כל סכום כדי שוויל יפסיק לדבר

הוא לא היה בטוח למה, אבל הקול של ויל, וההבעות שלו, והעיניים הכחולות הגדולות שלו
זה הכל גרם לתחושה המוזרה הזו שהייתה לניקו בכל פעם שראה את ויל

הוא רשם לעצמו פתק מנטלי כדי שיזכור לחפש דרכים להשתיק את סולאס.

"אתה צודק, אין פה מצלמות" ניקו אמר לבסוף "אבל הקירות דקים ואין לנו מושג מי או מה נמצא מסביב, אז שקט"

"כן המפקד" לחש ויל והצדיע, וניקו שנא את העובדה ששפתיו נמתחו חיוך כמעט כמו ששנא את העובדה שהוא אוהב את הקול של ויל.

יותר מכל ניקו שנא את העובדה שוויל כנראה הבחין בחיוך שלו, כי עכשיו ויל חייך, והיה לו חיוך מהסוג שגורם לאנשים הרגיש שהם עשו משהו טוב.
ליבו של ניקו החל לדפוק חזק כל כך עד שהיה בטוח שתכף יתעלף, וגם את זה הוא שנא.

ויל גרם לניקו לשנוא הרבה דברים, אבל הוא ידע בוודאות שאת הנער הבלונדיני שעומד ליידו הוא לא שונא.

ואז, כמו בפקודה מראש, שניהם התחילו לחפש אחר המחשב הנייח של המשרד.
החדר היה חשוך כמעט לגמרי, והם לא יכלו להדליק את האור, כך שהסתנן פנימה מספיק אור כדי ליצור דמויות מטושטשות של הנערים, וכל השאר נראה כמו מפלצות בסרטי ילדים.
ברגע שניקו מצא את השולחן הוא זחל מתחתיו והתיישב על הכיסא המשרדי הגדול שמאחוריו (הערת כותבת: השולחן בצורת ח' כזו, והוא מוצמד לקיר).
"מצאתי!" הוא קרא בלחישה לכיוון ויל, ושותפו זינק מעל השולחן והשתופף לצידו של ניקו כדי לראות את מסך המחשב.

המרחק ביניהם היה קטן מאי פעם בעבר, וניקו יכול היה להישבע שהוא מרגיש את תלתליו הבלונדיניים של ויל על פניו, אבל מסיבה מסויימת לא היה לו אכפת.

ניקו הדליק את המחשב, וכצפוי, נדרשה סיסמה כדי לפתוח אותו
הוא ניסה את האפשרות הסבירה ביותר שעלתה בראשו, והקליד במחשב

Jupiter_The_King

שגיאה

"אולי תוסיף אחד בסוף?" ויל הציע, וזה גרם לניקו להיזכר בקרבה הגדולה בניהם.

לעזאזל.

אבל ניקו בכל זאת הקליד את ההצעה.

שגיאה

"אז אנחנו בסוג של חדר בריחה כאן?" רטן ויל "אנחנו צריכים לאסוף רמזים כדי לגלות את הסיסמה?"
"כנראה. אולי יש משהו על השולחן" ואז ניקו הסתובב בכיסא לאחד הצדדים של השולחן והחל לחפש, בזמן שוויל הסתכל בצד השני.

הוא לא מצא הרבה

היו כמה ספלי קפה ריקים עם דוגמאות של ברקים עליהם

מתחת לערימת ניירות היה פוסטר של הסדרה "איך פגשתי את אמא"

היו כמה דפים שנראו כמו תוכנית קרב (או שאלו היו סקיצות עיצוב מחדש גרועות מאוד)

הייתה תמונה של אישה בעלת שיער חום מתולתל ועיניים כחולות המוקפות באיפור כחול עוד יותר, אבל על הזכוכית שהגנה על התמונה היו מקושקשים בלורד שחור קרני שטן וזקן מחודד

היה לורד שחור

היה דף שכתוב עליו הסיסמה היא iamthebest123

וחוץ ממנו היו עוד לפחות תריסר כאלו מסודרים בערימה.

ניקו נאנח, כי לפעמים העבודה שלו ממש מטופשת, והכניס את הסיסמה שפתחה את המחשב והציגה לראווה את ג'ופיטר בצניחה חופשית.

ניקו עדיין לא האמין כמה פשוט זה היה, וגם לא ויל שהסתובב לכיוונו כך שפניהם היו כמעט צמודות ושאל "פתחת את המחשב?" בהתלהבות.
"פתחתי את המחשב!" ענה ניקו, שותף להתלהבות של ויל

עכשיו הם רק היו צריכים לגלות באיזו תיקייה הקבצים שחיפשו ולמחוק אותם, אז הם לא אמורים לסיים עוד הרבה זמן עם רק יפענכו את זה ו-
"אני על זה" ויל אמר כאילו קרא את מחשבותיו של ניקו, וברגע שהוא הניח את אצבעותיו על המקלדת הן זזו במהירות כמו בסדרות המצויירות לילדים, כל כך מהר עד שנעשו מטושטשות.

ויל נכנס לתיקייה אחת, וממנה לאחרת ואז לאחת נוספת עד שניקו כבר איבד את הספירה.
התיקייה האחרונה שהוחבאה היטב בתוך אין ספור תיקיות נקראה "מהלכים סודיים, סטטיסטיקות, וכו'"

כשוויל נכנס לתיקייה הופיעה עוד פעם בקשת סיסמה, ובשלב הזה ניקו היה מוכן לרסק את המחשב.

על השולחן לא היו עוד רמזים, הם כבר עברו על הכל, והשמש שהתחילה לעלות חשפה שגם בשאר המשרד אין שום דבר.
אלא אם כן…

ניקו לקח את המקלדת מוויל, והקליד במהירות

awesome

שגיאה

wait_for_it

שג- אה, לא
המסך התחלף
הם היו בפנים.

ניקו סימן את כל הקבצים בתיקייה ומיהר למחוק אותם, ליבו פועם במהירות מההתרגשות שבסיום המשימה.
הוא לחץ על הסימן של פח הזבל ו…
הכל נמחק

ניקו הזדקף בכיסא המשרדי בהתרגשות "עשינו את זה!" הוא קרא.

ויל הנהן, עיניו הכחולות היו פעורות וננעצו בנקודה מאחורי ניקו "עשינו את זה"

"אתה לא מתלהב?"
בדרך כלל ויל התלהב מרוב הדברים, לא משנה כמה חשובים או פרקטיים הם היו, ובגלל זה התגובה שלו בלבלה את ניקו.

"אני…" ויל התחיל להגיד, ואז הוא נשך את שפתיו.

ויל צמצם את המרחק, וניקו הרגיש ידיים בשיערו ושפתיים על שפתיו, ולראשונה מאז שפגש את ויל סולאס לראשונה הוא לא שנא את התחושה שהתעוררה בו.

ובמהירות שזה הגיע, ככה זה נעלם

ויל נסוג לאחור במהירות כזו שכמעט התנגש בשולחן, ועיניו היו פעורות עכשיו כאילו הבין שעשה משהו נורא
"ס- סליחה" הוא אמר "לא התכוונתי- כאילו, אני כן התכוונתי, אבל זה לא שתכננתי- א- מה שאני מנסה להגיד הו- ס- סליחה, אני ממש מצטער"

ואז ההבנה נפלה על ניקו
יש לו דרך להשתיק את ויל סולאס

אז כשוויל הסתובב כדי לצאת מהחדר ניקו נעמד.
הוא אחז בזרועו של ויל, וכששניהם עמדו אחד מול השני ניקו אחז בפניו של ויל ונישק אותו.

שניהם כמעט נפלו על השולחן מהתנופה, אבל ויל השיב לשניהם את שיבוי המשקל.

הוא הניח יד אחת על גבו של ניקו ואת ידו שנייה על עורפו, ואז הוא העמיק את הנשיקה.

לבסוף הם התנתקו, וידו של ניקו החליקה לתוך ידו של ויל.

הם חייכו זה זה, ואז שניהם עברו מתחת לשולחן ויצאו מהמשרד לפני שמישהו יתפוס אותם שם.