הבלדה לקונדסאים

הם היו ארבעה נערים נבונים
רק רצו להנות, לצחוק ולהצחיק
לו רק ידעו מה החיים מתכננים
אולי חיוכם היה נמוג מהפנים

הראשון מהם, קרני אייל לו
בם נגח בסבר-מאוס המסכן
על חטאו כיפר אז במותו ובנפלו
'לעולם אהיה איתך' לחש לבנו שלו

באהבת מוות הגן על הארי.

השני כפו רכה כליבו החם
כל חייו רק ברח, לא מצא מנוח
נרדף ונחשד, ארור בפי כולם
הפרגוד נפתח והסנדק נעלם לעולם

שש במותו, כי היה למען הארי.

השלישי כזנב התולעת שפל
בוגד בדם האמת, רוצח בפיו
קטוע אצבע להחיות אדון מאופל
'חוס עלי' לפני הנער המצולק נופל

המית עצמו בחוב הדם להארי.

הרביעי, חולה דחוי, הירח עדו
פעם בחודש הוא כבר לא הוא
באזיקיי האהבה נקשר אל ידידו
נפל במלחמה ולא ידע את בנו יחידו

נקמת מותך תהיה לעד ביד הארי.

האחרון, בודד עלוב, חצוי בדמו ובנשמתו
שיקויי אהבתו לא נשאו פרי לאיילתו
על אף רוב סבלו לא שכח כל אשמתו
זיכרון אחרון נותר ממנו בעבור אהובתו

ומשאלת מותו הייתה 'הבט בעיניי' הארי.