אני, אתה, ומה שביננו

נ.מ הארי פוטר

״שלום״ ״שלום״ ״מי את?״ ״מי אתה?״ ״אני שאלתי קודם״ ״צודק. קוראים לי סופי פוסטר. ועכשיו תורך״ ״הארי פוטר. נעים להכיר״ ״בהחלט״

הארי כבר היה רגיל לחלומות. בכל לילה הוא חלם את אותו החלום, רק שבכל לילה זה היה חלום שונה. נשמע קצת לא הגיוני? קצת מבלבל? ובכן, זה בדיוק מה שזה היה. הנערה הזאת, סופי פוסטר, מי שהיא לא תהיה, זכרה אותו. היא זכרה אותו. ואתם בטח אומרים עכשיו: ״נו מה, אז היא זכרה אותו, לא כזה ביג דיל״ אז אתם טועים. ובגדול. זה כן היה ׳ביג דיל׳. כי היא הייתה רק חלום. וחלומות לא אמורים להיות... אנושיים כל לך. נכון? היא הייתה נחמדה, הנערה. היא ספרה לו שהיא בת 13, ונשמע שעד עכשיו היו לה חיים מאוד מענינים. אפילו יותר מענינים משלו! לפי מה שהיא ספרה, עד עכשיו היא כבר גילתה שהיא אלפית, עם חמש יכולות, (מה שכנראה היה נדיר, לפחות למיטב הבנתו של הארי), והיא גם נחטפה, גילתה שמי שהיא חשבה שהיו האויבים שלה הם בעצם ׳הטובים׳, וכמעט נמוגה. (משהו שהארי לא הצליח להבין לגמרי, אבל הוא כן הבין שזה מצב רפואי מסוכן) ברור שהארי לא האמין אפילו למילה אחת. הרי זה רק חלום, שום דבר מזה לא באמת קרה, סופי פוסטר היא פרי דמיונו, והסיפורים האלה הם רק הדרך של המוח שלו לגרום לבעיות שלו להראות כמו נמלים ליד פיל. הרי לא יתכן שהיא אמיתית. נכון...?

נ.מ סופי פוסטר

סופי שוב חלמה את החלום על הנער ההוא, הארי פוטר. בכנות, הבעיות האיומות האלה שלו שהוא סיפר לה עליהן אומנם היו בהחלט מסובכות, אבל היא (והוא) היו חייבים להודות שהבעיות שלה גדולות יותר. אבל מה הוא כל כך מעניין אותה? הרי הוא בכלל לא אמיתי. הוא רק חלום.

סליחה שהפרק קצר, פשוט לא היה לי הרבה רעיונות עד עכשיו. אה כן, הפאנפיק מתרחש בין הספר הראשון לשני אצל שה״ה, ובין השלישי לרביעי אצל ה״פ. אם אתם רוצים שאני אמשיך אז תגיבו ותרשמו לפאנפיק כי זה נותן לי תחושה שאנשים באמת קוראים אותו.