מגירה אחת פתוחה

קודם כל, אני חייבת לומר - תודה רבה לענבר Black beauty על השפנפן (:

פרק 1 / הקרפדה המקפצת.

"נו פרד, קום כבר," קפץ ג'ורג' על מיטתו של פרד הישן. "סיכמנו כבר שעושים את זה היום, לא? קום!"
"רגע, אני כבר קם... שתוק," פקח פרד את עיניו, הוציא לשון והתהפך לצד השני של המיטה.
"לך לעזאזל, נו כבר. אני הולך להתלבש, ואתה בינתיים קם. קפיש?" כעס ג'ורג'. "מה שתגיד, אחי," מלמל פרד.
ג'ורג' נכנס לשירותים. "חחחח, פרד בוא מהר, קלוט את זה!" צעק ג'ורג' בחדווה. פרד קם בלית ברירה. "מה?" נהם.
"בוא בוא, קלוט!" זירז אותו ג'ורג' לפתח האסלה. פרד צחק. "אני חושב שמצאנו את התעלול שלנו להיום..." חייך.
בתוך האסלה של השירותים ישבה לה קרפדה כתומה שמנמנה, עם עיניים ירוקות מסתובבות. הקרפדה הביטה בתאומים בישנוניות.
"טוב, תוציא אותה," אמר פרד לג'ורג'. "למה אני? איכס, תוציא אותה אתה." נהם ג'ורג'. "נו טוב, טמבל," אמר פרד. "טמבל אתה,"
פרד שלח את ידו לעבר הקרפדה, וזו ישר קפצה לידו. "הייי, קוצ'י קוצ'י קוצ'י!" צחק ג'ורג'. פרד הביט בו. "לא מצחיק."
פרד הכניס את הקרפדה המיוחדת לתוך צנצנת של מלפפונים חמוצים, והלך לשירותים להתלבש. "היי, אני הייתי שם ראשון!" נהם ג'ורג'. "מה אכפת לי," מלמל פרד.
--
פרד וג'ורג' היו בדרך לשיעור שיקויים. הקרפדה ישבה לה בתוך התיק העמוס של ג'ורג'. "נו פרד, תסחוב אותה אתה. היא שוקלת יותר מדי!" כעס ג'ורג'. "זה אתה שצריך לרוקן את התיק שלך, הקרפדה לא אשמה שאתה סוחב את כל הברים שאמא נותנת ולא שם אותם בפח," גיחך פרד. ג'ורג' הביט בו והכחיש "אני לא סוחב את הדברים של אמא."
"נו, אז שמים על הכיסא של סנייפ את הקרפדה?" ניסה פרד לחדש את השיחה בהתלהבות ילדותית. "כן, מה שתגיד," מלמל ג'ורג'. "נו, מה איתך אחי? בוא, שלא נאחר לשיעור!" התלוצץ פרד וסחב את ג'ורג' לשיעור בריצה. לפתע תיקו של ג'ורג' נפתח מבלי שג'ורג' שם לב. הקרפדה קפצה הישר לפניה של גברת נוריס שהסתובבה שם. "שיט," צרח פרד. "תברח!" ג'ורג' לא הבין. "למה?" שאל. "כי הקרפדה על גברת נוריס, אולי?!" צעק פרד בבעתה. "אה," אמר ג'ורג' והצטרף לפרד בבריחה היסטרית.
גברת נוריס ייללה בקול, פרד וג'ורג' רצו, ופילץ שמע את קול הצעדים המהירים ואת היללות. וגם את האגרטל שפיבס שבר. "פיבס! גברת נוריס! אסור לרוץ במסדרונות!" אמר בקול כועס, והלך לרדוף אחרי התלמידים הרצים.
--
"פיו, השטח פנוי," התנשף פרד. "אהה, פרד..." היסס ג'ורג'. "מה?" צחק פרד. "אין מצב שהזקן הצולע והחיה עם הפרעושים יתפסו אותנו," אמר ועשה שרירים. ג'ורג' ניסה לסמן לו עם השפתיים. "תסתובב אחורה..." "מה? הבטטה?" גיחך פרד. ג'ורג' היכה במצחו. "לא! תסתובב אחורה, מפגר!" פלט בקול, בטעות. פרד הסתובב. "אהההההההה! פילץ'! מה שלומך?... אני, אממ, חייב להגיע לשיעור. ביי...!" גמגם וברח. אך פילץ תפס את שני התאומים, ואמר "אתם חוצפניים. בואו למשרד, תקבלו עונש!" פילץ' גרר את התאומים המבוהלים למשרד. "אני הולך לברר מה בבית ספר המקולל הזה כבר אפשר להעניש. כבר בשנה הראשונה, להסתכן בסילוק? חבל! שלא תעיזו לברוח, אני נועל!" צרח וסגר את הדלת. "אוך, אנחנו בצרה, אחי," מלמל פרד. "אכן," השיב ג'ורג' בבהלה.
"היי, אחי! יש פה מגירה פתוחה! חח..." צחק פרד. "אתה חושב מה שאני חושב שאתה חושב?" זרח ג'ורג'. "מה שתגיד אחי, אני הולך להציץ," אמר פרד בהתלהבות. "זה מה שהתכוונתי... לא משנה," מלמל ג'ורג' והצטרף לאחיו. "היי, מה זה... זה קלף ריק... מעניין מה הוא עושה,"
"פרד, אנחנו מסתכנים שוב, אתה יודע שפילץ' לא יקבל את זה ברוח טובה..." פחד ג'ורג' בעוד פרד הוציא את הקלף ובחן אותו.
"מה איתך ג'ורג'? הנני נשבע בזאת חגיגית שאני מחפש צרות! חחח..."