אהבה בשקט

״אני ממש מתרגשת שרון כבר התחיל את לימודיו בהוגוורטס.״ אמא אמרה בהתרגשות וניגבה דמעה שירדה לה על הלחי. אחרי דקה, הגענו לרכב.

הארי פוטר עדיין לא יוצא לי מהראש, והרגשתי כמו טיפשה מוחלטת שישבתי במכונית עם חיוך דבילי. ״ג׳יני?״

״כן?״ 

״לא אמרת שאת לא מרגישה טוב?״

״אמרתי, מה זה קשור?״

״את פשוט מחייכת..ואת..״ אמא התחילה לחייך.

״את נראת מאושרת, קרה משהו?״ היא ציחקקה. לא ידעתי שאני נראת עד כדי כך שמחה..

״שום דבר מיוחד.״ השבתי ובמהירות סתמתי את הפה. ״בסדר..״ אמא אמרה ושלחה מבט חושד מחויך.

נזכרתי שהיא אמא שלי אחרי הכל, ולא בסדר להסתיר ממנה דברים.

החלטתי לקפוץ למים ולשאול אותה לגבי הארי, זה לא נורא.. כשמרגישים תחושות לא מוכרות,

צריכים לשתף מבוגר שמבין בזה, במיוחד את אמא.

״אמא,״ פניתי ברעד.

״מה, ג׳יני?״

״הילד בתחנת הרכבת היום..״

היא עצרה את הרכב בבום וכמעט הרגה את שתינו. ״ג׳יני, איזה ילד?״ חיוך גדול עלה על פניה והיא הסתובבה אליי.

״עם המשקפיים.. ז-זה הארי פוטר.״

״באמת?!״ היא התלהבה.

״כן..״

היא הסתובבה בחזרה להגה עם חיוך קטן והמשיכה לנסוע. ״וואלה,״ היא מילמלה. ״אז..אה..לגביו,״ המשכתי.

״הוא.. ממש.. הוא דיי.. אה..״

אמא נאנחה. ״ג׳יני, דברי,״

״כאילו, הוא קצת.. קצת, כן?״

״חוֹמד, מה העניין?״

״לא, לא.. הוא פשוט..״

״מה?!״

״חמוד.״ פלטתי בשקט.

 ״חמוד? ג׳יני..״ לא הייתי צריכה בכלל לפתוח את הפה שלי.

״את חושבת שהילד הזה חמוד?״

הינהנתי בראשי לחיוב. ״יש מצב שנדלקת עליו?״ הסמקתי מיידית והרכנתי את ראשי.

״מותק, את דלוקה עליו!״ 

״אני לא..״ השבתי בטון סדוק.

״אני חושבת שאת כן,״ היא אמרה. ״אוך! למה פתחתי ת׳פה שלי בכלל?״ כבשתי את פניי בידיי.

״את יכולה לספר לי מה הרגשת כשנתקלת בו?״ היא שאלה בקול רך. 

״מוזר. מוזר כייפי..״ התחלתי לתאר לה בדיוק מה הרגשתי, עד שהגענו הבייתה. היא פתחה את הדלת, שם פגשנו את ביל וצ׳ארלי, האחים הכי גדולים במשפחה שלנו.

״אני עולה לחדר.. ביי ביל וצ׳ארלי.״ רצתי למעלה לחדר. בחיים לא הרגשתי ככה.. זה כל כך מוזר! למה אני כל כך נבוכה כשאני מדברת או חושבת עליו?!

למה הבטן של התהפכה ככה כשאמרתי את השם שלו?! 

אי אפשר להתאהב במבט ראשון. פשוט אי אפשר.

הפרק הקודם		הפרק הבא