להיות ג'יימס פוטר

להיות ג`יימס פוטר

לפעמים, הוא ממש שנא להיות ג`יימס פוטר.

אף אחד לא היה מאמין לזה אם הוא היה אומר להם (אחרי הכל, הוא היה קפטן נבחרת הקווידיץ`, מקובל ואהוב, הוציא ציונים מעולים בכל המקצועות, והיה עשיר כמו מלך), והוא לעולם לא היה מספר לאף אחד בכל מקרה, מלבד סיריוס, שהיה קורא לו משוגע, או אולי לרמוס, שהיה מהנהן בדרכו השקטה, ומבין.

אבל הוא לא מספר, בגלל שזה לא היה משהו שהם היו עושים.

הייתה מישהי נוספת לה הוא היה רוצה לומר, אבל הוא לא חשב שהיא תרצה לשמוע.

הוא שיחק בתפוחי האדמה שעל צלחתו, מזיז אותם בניסיון להיראות כאילו שהוא אוכל כל אימת שרמוס הציץ בו, דאגה נראית על פניו. פיטר הילל בחוסר נשימה את מעשהו הנועז האחרון על מגרש הקווידיץ`, מספר בפירוט על המשחק כאילו ג`יימס לא היה זה שקלע מספר שיא של קליעות ובכלליות עשה גיהינום עלי אדמות לשומר הרייבנקלואי, וג`יימס קיווה שהוא יסתום, אבל לא היה לו הלב להגיד לו את זה.

הוא הביט לצידו השני של השולחן בו רמוס וסיריוס ישבו, ראשיהם צמודים. הוא ידע ש- מתחת לשולחן, סיריוס החזיק בידו של רמוס כחיים יקרים, אסיר תודה על שלבסוף נסלח על טיפשותו שבשליחת סנייפ לצריף המצווח לפני מספר חודשים. סיריוס בקושי עזב את צידו של רמוס ביומיים האחרונים, מאז שרמוס הציע לסיריוס צפרדע שוקולד אחרי שסיריוס קיבל צרחן נוסף מאימו.

זה לא שג`יימס קינא, באמת. ולא היה לו אכפת שסיריוס ורמוס היו ביחד. הוא רק רצה שיהיה לו את אותו מיקוד על מישהו- ובכן, היה לו את אותו המיקוד על מישהו- והוא העיף מבט להמשך השולחן לראות את לילי, שהסמיקה והתיקה את מבטה. הוא רק רצה שזה יוחזר לו, בדרך בה רמוס נדמה להחזיר את זוהרו של סיריוס חזרה אליו, ופינותיו החדות של סיריוס נדמו להתרכך, על ידי החזרה הזו.

הוא נענע את ראשו. הוא היה עייף; אחרת הוא לא היה כה רגשני. הוא הביט שוב אל לילי, שנראה שתשומת ליבה רותקה לצלחתה, והבחין בכך שגם היא הזיזה את תפוחי האדמה סביב, מציצה בו תחת ריסיה.

הוא הרגיש רגל נוגעת בזו שלו, והוא הרים את מבטו- לרמוס, שסימן בראשו לכיוונה.

הוא עיקם את פיו לחצי חיוך כשהוא פגש במבטה החשאי, והיא הסמיקה שוב, האדום מתנגש נוראות בשיערה.

אולי להיות ג`יימס פוטר לא היה כל כך נורא אחרי הכל.

סוף

~*~