עולם ה'מה אם...'

אוקיי הנה עוד פיקצ'ר בלה בלה הקדמה מגניבה וקולית. טוב, גם זה לא ממש נכתב כשהייתי בשיא שלי, אמנם אני גם לא שיכור. על פי רוב אני לא שיכור. אני אף פעם לא שיכור.  קיצור שומעים, כל פעם שכתוב 'מה אם' זה מודגש בגלל שאתם דיסלקטים ואם לא מדגישים לכם אתם לא מבינים מה קורה. בכל מקרה אולי הפאנפיק לא לגמרי מובן אז תקראו פעמיים ואם לא תבינו תשאלו. אם לא תשאלו איך תדעו. אני מייקל ריצ'רדס. אתה מייקל ריצ'רדס.

 מי זה מייקל ריצ'רדס?

"נו זה שטויות " הרמיוני אמרה ונשכבה על הספה הקרובה , ספר בין ידיה "למזלנו, אנחנו לא בעולם ה'מה אם..."

"עולם המה?" שאל הארי

"אתה לא מכיר?" שאל רון "סיפור ילדים שבו כל פעם שאומרים 'מזל שאנחנו לא...' או ' מה אם...' אז זה קורה" הארי נראה כמתקשה להבין אז רון הוסיף "לדוגמא אני אומר עכשיו 'מזל שסנייפ שכח לתת שיעורי בית' , ואז מישהו נכנס לדלת ואומר שסנייפ מוסר שיש שיעורי בית עצומים"

הדלת נפתחה פתאום, שיימוס נכנס מתנשף "סנייפ השתגע, הוא אומר לעשות עד מחר חיבור של ארבעים עמודים והוא הכריח אותי לרוץ בכל החדרים להודיע"

רון והארי הביטו זה בזה בפיות פעורים.

"ביי חברה"

רון ניסה להוציא איזו הברה. אבל נשאר בפה פעור.

"נו באמת חבר'ה" הרמיוני רטנה "זה בבירור צירוף מקרים, במשך שנים אמרנו 'מזל ש...' ושום דבר לא קרה"

"אלא אם כן..." הארי לחש בקול מלא יראה "את לפני שנייה אמרת 'מזל שאנחנו לא בעולם המה אם...' , כך שגם אם עד אז לא היינו בעולם הזה, מרגע שאמרת את זה העולם הפך לעולם כזה, בהתאם לכך שהוא משתנה כל פעם שמישהו אומר 'מזל ש..."

"אני מניחה שיהיה פשוט מטופש לנסות להסביר לך מה זה הנחת המבוקש" היא נאנחה תוך שהיא ממשיכה לקרוא ספר על האפשרות למולטיוורס כדי לפתור את בעיית האקראיות בכשפים קוונטים "אבל פשוט סמוך עלי שזה לא נכון"

הארי שתק לכמה רגעים ואז הסתובב אליה בעיניים בורקות "נראה שהיקום לא מכיר את המושג 'הנחת המבוקש'" ואז פתח את ידו הימנית.

הרמיוני צרחה וזרקה את הספר.

הארי צחק "זה מה שהיקום יצר לי כשאמרתי 'מה אם היה לי ביד משולש שהוא מרובע'"

"אבל – אבל!" היא צרחה בקול חלש "מה- מה זה בכלל?! מה אני רואה פה בשם תחתוניו של מרלין?!"

רון גיחך "נראה לי שזה מרובע. ומשולש"

הרמיוני התקשתה לנשום "אתם – אתם מבינים בכלל מה קרה כאן הרגע?" היא נפנפה בידיה בפאניקה "על פי הרמב"ם אפילו אלוקים לא מסוגל לעשות את זה!"

הארי חייך לרגע "ומה אם הוא כתב שאלוקים כן יכול לעשות את זה?"

"אתה- "הרמיוני צמצמה את עיניה ואז הבינה "לא, אין סיכוי שאתה יכול להשפיע על דברים שנכתבו בעבר!"

"יש רק דרך אחת לבדוק" רון אמר בנינוחות "אציו מורה נבוכים!"

הרמיוני הסתערה על הספר שריחף לעברם ודפדפה בפראות בין העמודים ואז התחילה לקרוא "וכן יאמרו הפילוסופים שהמציא מרובע שאלכסונו כצלעו או זוית מגושמת שיקיפו בה ארבע זוית פשוטות נצבות וכיוצא בהם –" היא החווירה לרגע ואז המשיכה בקול חלוש "כל אלה אינם מכת הנמנע..."

הרמיוני רק עמדה קפואה במקומה הספר בין ידיה והיא לא זזה.

"אני לא מבין מה הבעיה בזה ששינינו את העבר" רון משך בכתפיו "אז מעכשיו הרמב"ם טוען שאלוקים כן מסוגל לעשות ריבוע משולש. ביג דיל."

"מה הבעיה?" היא לחשה ואז קולה עלה לצרחה חרישית "מה אם אני אגיד עכשיו 'מה אם מעולם לא היינו מגלים שאנחנו בעולם ה'מה אם' – "ואז היא עצרה בפתאומיות. "שיט." היא אמרה.

לפתע תוך שעיניה מתרוצצות בפראות פיה נפתח בלי שליטה וקולה אמר בקול מכני "מה אם מעולם לא היינו מגלים שאנחנו בעולם ה'מה אם"

נראה שרון לא הבין מה קרה כשהארי לחש "הרמיוני , נכנסנו הרגע לפרדוקס?"

הרמיוני נהייתה חיוורת יותר ויותר היא הנהנה קלות. ואז העולם התהפך. והשתעל. כן. העולם השתעל. והם עדיין לא זזו. והעולם גיהק. הם עדיין לא העיזו להניד עפעף. ואז העולם עשה פלוץ. ברגע הזה הם התחילו לצרוח.

בליל קולות לא ברור וצעקות עזרה כשהעולם נהיה יותר ויותר לא יציב וסוריאליסטי "מה אם הרמיוני פשוט לא היתה אומרת את זה?" הארי צרח בשארית כוחותיו. העולם נרגע חזרה.

הם נעמדו מתנשפים זה לצד זה "בואו פשוט נסכם –" הארי התחיל להגיד בהתנשפות.

"שלא נתעסק עם הזמן עד שנחליט שאנחנו מוכנים" הרמיוני השלימה אותו.

"אנחנו יכולים פשוט לומר" רון אמר להם בהרמת גבה "מה אם עכשיו אנחנו מוכני- "

"פשוט סתום" הארי והרמיוני אמרו יחד "רק דקה להירגע"

הם התיישבו על הספה במועדון ועצמו עיניים לנוח לרגע. "רק תדאגו שאף אחד לא ידע על זה" הרמיוני לחשה כשעיניה עצומות.

"למה? מה יקרה אם כולם ידעו על זה?" רון שאל

"מה הבעיות שלך?" הארי צרח  כשהרמיוני צעקה "סילנציו!" ואז "לעזאזל, זה מאוחר מדי"

מישהו במגדל הפלאפף אמר משהו. ואז הם הפכו לתפוזים על מאדים.

דמבלדור היה באמצע לכתוב מכתב לשר הקסמים החדש כשהוא מצא את עצמו ליד הכובע של המכשף באמצע פרק של המומינים.

הוא הביט בעולם סביבו משתנה בלי הפסקה בפנים שקטות. כנראה שמישהו גילה. צריך לפעול במהירות. "מה אם אף אחד לא יחשוב על דברים מספיק מתוחכמים כדי לגרום לשכוח לי משהו, להחריב את העולם, או לעשות משהו בלתי הפיך" הוא לחש. הוא עשה בעבר מספיק ניסויים ומחקרים על נסתרי עולמו. יש לו אולי רבע שעה של שקט , ואז הוא יצטרך לסדר את העניינים, עד אז אפשר להנות , הוא חייך לעצמו וניגש אל משפחת המומינים.

הוא התחיל לפטפט עם מומין אבא , כשמישהו זקן רכוב על חמור לבן הגיע בתקיעת שופר. בטח זה קשור לאנטוני גולדשטיין. מגוון הילדים בהוגוורטס מרתק בהחלט.

ואז שלושה ילדים מבוהלים הופיעו מאחוריו נופלים מתוך שער בין ממדי ירוק. "דמבלדור" הארי התחיל לומר מתנשף "אנחנו בטעות – "

"הכל בסדר הארי" דמבלדור אמר לו בפנים רגועות "זה כבר פעם רביעית השבוע, אני מניח שזאת אשמתי במידה מסוימת"

"מה?" הארי כיווץ את מצחו.

דמבלדור סובב את פניו אל האופק מביט בסנופקין יושב על הגשר. "מה אם כולם היו ישנים עכשיו בהוגוורטס והיו שוכחים מאירועי השעה האחרונה"

דמבלדור ישב במשרדו מביט בעצב בירח המלא . לאחרונה האירועים נעשו תכופים יותר ויותר. הגיע הזמן לגמור עם זה.

"מה אם נפסיק להיות עולם ה'מה אם'" הוא אמר באנחה.

ואז העולם נקרע לחתיכות מאבד את עצמו אל תהום הנשייה והתוהו.

"לא! לעזאזל! התכוונתי שניהפך לעולם רגיל! לא התכוונתי שנפסיק להיות קיימים!" הוא צרח אל החלל הריק תוך שגופו מתפוגג. "מה אם לא הייתי אומר את זה!" הוא ניסה לצרוח, אבל דבר כבר לא עזר. והעולם שלהם נמס איבד צורה ונשפך היישר למפעל קוקה קולה ביקום c139. כן רבותיי, זה המתכון הסודי של קוקה קולה. יקומים מקבילים דועכים.