הארי בשיחה עם אלוקים!

זה היה היום שאחרי המלחמה. הארי ישב מכונס בעצמו, ראשו בין ברכיו. שקוע באובדן הלחמה. למה החיים מלאים בכל כך הרבה סבל ואובדן. הארי החליט להשיג תשובות, והוא ידע ממי הוא הולך להשיג אותם.

הארי נזכר בשיחה שלו עם דמבלדור. או לפחות עם הנשמה שלו או מה שזה לא היה. העיקר דמבלדור מת והארי דיבר איתו. חשבון פשוט. זה אומר שקיימים חיים שאחרי המוות ואלוקים. הארי ידבר עם אלוקים.

לרגע אחד עמד להארי צל של ספקנות. חדר הנחיצות באמת יפעל??? בכל זאת זו בקשה דיי מוזרה. אבל שום דבר לא מונע ממנו לנסות. כבר בפעם הראשונה לשם שינוי שהארי עבר במסדרון הדלת בחדר הנחיצות הופיעה. כשהארי נכנס לחדר לשכה אפלה קידמה את פניו. ברגע השני הארי עדיין ראה רק אפלה. "יש כאן מישהו??" הדהד קולו של הארי. אף תשובה לא נשמעה. בדיוק כשהספק התחיל להתגנב אל ליבו של הארי. אור בהיר הופיע בחלל, ומדרגות שהגיעו עד השמיים הופיעו. ליתר דיוק כמעט עד השמיים כי מאיזה שלב מסוים כבר לא היה ניתן לראות את המדרגות. הארי התחיל לטפס. "צעד גדול לאדם, צעד קטן לאנושות " (בכל זאת. היה הרבה מדרגות…)

"אציו" קרא הארי, מחכה שאש המחץ יגיע. אחרי שעה של תעופה בלי שהקץ הגיע הארי התייאש. "אפשר מעלית???" הוא ספק שאל ספק אמר. המעלית הופיעה פתאום. הארי נכנס עם שרביט דרוך. מוכן לפגישה עם אלוקים. "קומה 400" הקול הנשי אמר כשהארי יצא מהמעלית. על הספה לא ישב מישהו אחר (קול תופים) מאשר 'כל השמות תפוסים'. "היי מה אתה עושה פה???" (*1)
"אני 'אל בדימוס' לידיעתך המלאה, הארי", קרא 'כל השמות תפוסים'. הארי קילל לעצמו בשקט, הוא היה צריך לדעת ש'כל השמות תפוסים' ידחף לכאן. הארי רץ למעלית מבקש מחדר הנחיצות שיקח אותו לדבר האמיתי.
הארי לא הופתע שכשהוא יצא, היה נער נוסף שישב על ספה מולו. "מי אתה??" השאלה כאילו יצאה אוטומטית מפיו של הארי, "יש עוד אלים בדימוס?". "אני אלוקים" הקול הרעים כאילו מגיע מעל הכיוונים. "כאילו האלוקים ב-ה הידיעה". ולפני שהארי הספיק לשאול הוא הוסיף "וסתם בחרתי להתגלות בצורה הזאת כמובן".
השאלות התרוצצו בראשו של הארי, ממה להתחיל, הארי ידע שהוא חייב לבחור אחת.

למה העולם קיים?

הנער שישב על הספה נראה מבודר, "מה השאלה בכלל? אתם אחראים לבדר את המלאכים למעלה. הסבל הוא רק בונוס בתפקיד". התשובה הלמה בהארי, הוא תמיד האמין שיש תכלית לעולם. זה לא מה שדמבלדור לימד אותו. "למה אתה לא משמיד אותי וזהו??" קולו של הארי רעד. הנער רק חייך חיוך מסתורי. אני אסביר לך עוד מעט. "מה השאלה הבאה שרצית לשאול? למה קיים סבל?". הארי הנהן הנהון לא מחייב. ממתין לתשובה. הנער רק גיחך וקרץ, "את יודע מה?, נמאס לי לענות על השאלות שלך. ובקשר לשאלה הראשונה", הנער נקש באצבעו. הארי והעולם התפוגגו".

*1.  סתם אחלה גבר, שקרא לעצמו אל בדימוס. ואני מת על הפאנפיקים שלו.

אני פתוח לס

		הפרק הבא