עלינו

ייתר זכויות לניק קרול וליוצרי הסדרה3>

איפה אני מתחילה?… ההורים שלי התגרשו, ואמא שלי יצאה מהארון ומצאה בת זוג בשם דינה. (אני לא סובלת אותה) דינה כל יום באה לישון כאן ומנסה להיות חברה הכי טובה שלי, 

אבל רואים כמה היא מרחמת עליי למרות שהיא הסיבה לגירושין. וכאילו שזה לא מספיק נורא - הן גרמו לאבא לישון במרתף! 

אבל גם הוא מצא בת זוג בשם קייטלין, והם רוצים להתחתן כבר. אני לא מסוגלת לדמיין אותם מתחתנים.. למה ההורים שלי לא יכולים להיות כמו ההורים של ניק?

זה חרא. אבל לפחות פגשתי את קוני, מפלצת ההורמונים שלי והיחידה שמבינה אותי בעולם. פמיניסטית, עם מחשבות פרועות כמו שלי,

ותמיד עוזרת לי עם צרות של מתגברים. (לפחות ככה קייטלין קוראת לזה) 

ניק התוודה בפניי שהוא אוהב אותי.. ועכשיו יש בנינו יותר מבוכה מחברות. אני בכלל אוהבת את צ׳אד, אח שלו, ואני מרגישה רע 

בשבילו..

-ג׳סי 

החיים שלי נורמלים. אולי טיפה בעיות פה ושם אבל לא משהו רציני כל כך. מורי לעומת זאת, מפלץ ההורמונים שלי, 

הופך אותם למסובכים.

ואם אעשה לכם רשימה של כל הדברים שהוא גרם לי לעשות, תחשבו שאני סוטה מגעיל

ושאני צריך לשבת בבית כלא. אבל אני אוהב את מורי, הוא מבין אותי. למרות שהוא לא היחיד.. יש את ניק, החבר

הכי טוב בעולם, שעוזר בכל בעיה שאני מספר לו עליה למרות שלפעמים יצאתי חמור אליו. לדוגמא, במלתחות במחנה

הקיץ, הוא לא רצה להתקלח כי הוא התבייש שהבנים האחרים יראו אותו ערום, אז הוא לא התקלח ונהיה ממש מסריח. 

קראנו לו ״מרק״ כי הוא הריח כמו מרק.

ואני יודע שזה היה מגעיל מצידי אבל אני מניח שחשבתי שזה בסדר בגלל שרבנו 

יומיים לפני זה. יש עוד אנשים שחשובים לי, כמו מיסי. החברה שלי לשעבר, אבל עדיין

הידידה הכי טובה שיש. חמודה, חכמה, ויפה. ויש גם את ג׳יי ואת ג׳סי. ג׳סי החברה הכי טובה

שלי עוד מימיי היסודי, אז אני דיי בטוח שזה ברור מה מערכת היחסים בנינו.

וג׳יי.. אמ.. הוא מוזר. מאוד מוזר. אבל בתור חבר הוא אחלה. אני פשוט מודה שלא משנה כמה משהו שעשיתי

יגרום לי להיראות בן אדם רע, תמיד החברים שלי יגבו אותי.

-אנדרו

את האמת שלא כ״כ רע לי. באמת, אני מתכוון, אין לי בעיות עם האחים שלי, (עד שצ׳אד נהייה מעצבן ואז אני נזכר

שג׳סי אוהבת אותו וזה גורם לי לרצות לשבור משהו..)

ההורים שלי אוהבים אותי ויש לי קורת גג ואוכל על השולחן, ויש לי חברים. ובנסוף לזה.. יש לי את ריק.

ריק הוא מפלץ ההורמונים שלי, והוא נראה כמו תאונה גנטית. ומתנהג ככה, ומדבר ככה. והוא לא עזר לי 

כשגיליתי שאני אוהב את ג׳סי והייתי צריך לחשוב לגמרי לבד איך לספר לה וזה היה נורא. ניגנתי לה שיר עם גיטרה,

ובראש שלי זה היה נשמע נהדר, אבל אני חושב שהיא שנאה את זה. לפעמים אני מרגיש טיפה משעמם וחסר תועלת

אבל מי לא? אני די חסר ביטחון בעצמי, ושום דבר לא עוזר.. זה דיי עצוב. ואולי בלי הקולות האלה בראש, זה היה פחות נורא.

אין לי עוד מה להוסיף.. אני לא ממש טוב בדברים האלה..

-ניק

אני די סבבה. אני לא בודדה לגמרי, יש לי את החברים, את ההורים שלי, ויש לי את מונה, מפלצת ההורמונים שלי.

יש גם את דבון.. הוא הדבר הכי מושלם שנוצר אי פעם.. רק חבל שהוא עובד בכנסייה ואצטרך להתקרב לדת 

ולהתפלל לפחות עשר פעמים ביום כמוהו כדי להתקרב אליו. יש לי גם בנות דודות מגניבות בטירוף. יום אחד

 הן לקחו אותי למספרה,

שם עשו לי צמות,

והן עזרו לי להיפטר מהסטייל הילדותי שלי ולעבור לסטייל בוגר.

יש גם את השיבוט שלי שנמצא בתוך המוח

שלי, מיסי הרעה. היא גורמת לי להרגיש חסרת ביטחון עם האמירות שלה, ואני לא אוהבת אותה. היא הורסת הכל. 

אבל אני מניחה שזה הגיל שבו הדברים האלה קורים…?

-מיסי

החיים שלי כ״כ גרועים! אחים שלי אדיוטים, הכלב שלי מדבר, ולולה, החברה שלי ואני כל הזמן רבים

אבל אחרי דקה משלימים שוב. זה כ״כ נמאס. לפחות יש לי חברים מגניבים, אני מניח.. וההורים של ניק אמרו

שאני יכול להרגיש בנוח לבוא להתארח אצלם כל פעם שבבית קורים דברים רעים.

זה הכי שווה, כי דיוק, רוח הרפאים שגר בעליית הגג של ניק, כזה מגניב! אפשר לדבר איתו על הכל ויש לו 

סיפורים מלפני מאה שנה. הוא מגניב, הלוואי שאחד מהאחים שלי היה מגניב כמוהו.

אני רק מחכה ללהתחתן עם לולה ולעזוב את העיר הזאת כבר.

זה מגיע לי אחרי כל החרא שאני עובר. 

-ג׳יי