להשאיר מקום בלב

ויתור זכויות לג'יי קיי רולינג.

הרמיוני התהלכה בין מדפי הספרים שבספריה בהוגוורטס. הספרים עטפו אותה מכל כיוון, וכל אחד נראה לה אחרת, וכל אחד נראה לה מושך ומעניין יותר. מה היא תקרא? היא שלפה ספר מאחד המדפים. היא נזכרה ששמעה עליו פעם, אבל הוא לא נראה לה מספיק מעניין. היא עברה לספר אחר, התבוננה בו והשיבה אותו למקומו. היא חיפשה, וחיפשה, ולפתע עצרה במקומה. היא נזכרה שפחות משלוש שנים עברו מאז הקרב על הוגוורטס. פחוץ משלוש שנים עברו מאז המוות הנורא של רבים מאהוביה, ומה שעניין אותה היה איזה ספר היא תקרא. האם זה נפלא? האם זה מזעזע? היא לא ידעה בדיוק. היא חזרה להתהלך בין מדפי הספרים, אבל עתה עם מעט מקום שנותר לצער ולאבל בליבה.

רון הגיע אל חנות הוקוס מוקוס של האחים וויזלי. המדפים היו מכוסים במתיחות, בשטויות ובכל מיני דברים שישמחו כל ילד. הוא פשט את מעילו, וקרא, "ג’ורג’, אתה כאן?"

"אני כאן!" נשמעה התשובה, וג’ורג’ יצא מדלת נסתרת בחנות.

"שלום לך!" אמר בחיוך.

לפתע הבחין רון בגלד שנותר במקום אוזנו של ג’ורג’. הוא נזכר באחיו, פרד. הוא נזכר ברמוס, בסיריוס, בדמבלדור ובכל שאר הנופלים, וליבו התמלא בצער. בהמשך היום, הוא חייך ושימח את הילדים, אבל השאיר מקום לצער ולאבל בליבו.

הארי קרע ליד קברו של סנדקו, סיריוס, ומירר בבכי. הוא לא התגבר על האובדן. הלוואי והיית חוזר, חשב חשב בליבו. הלוואי והיית חוזר, ממשיך להיות האדם הראשון שהייתי פונה אליו בכל סיטואציה. הוא קרע שם, אולי דקה, אולי שעה, אולי יום. הוא חשב על כל הפעמים שסיריוס עזר לו, שסיריוס תמך בו. הוא התאבל גם על רמוס, ועל טונקס, ועל דמבלדור וגם על סנייפ. למה זה הגיע להם? הם היו אנשים כל כך טובים, ועכשיו הם אינם. לפתע הוא נזכר בג’יני, ברון ובהרמיוני, ותקווה אחזה בליבו. הוא המשיך את יומו עדיין עם צער בלב, אבל השאיר מקום לתקווה ולשמחה.