ליל ירח מלא (פיקצר)

 היה זה אמצע חודש. הארי פוטר ישב במשרדו של הפרופסור לופין, כשפתאום הופיע בשמיים ירח מלא.
"פרופסור..." התחיל הארי להגיד. אך זה היה מאוחר מדי. הפרופסור לופין התחיל לשנות צורה. הארי רץ לכיוון הדלת, אך היא היתה נעולה על בריח. הוא חיטט בגלימתו בניסיון נואש למצוא את שרביטו, אותו השאיר בחדר המועדון.
הפרופסור לופין השתנה לגמרי. עכשיו הוא היה אדם זאב. "פרופסור, אתה שומע אותי?" ניסה הארי את מזלו. איש הזאב נהם בתגובה, והחל לרדוף אחרי הארי ברחבי המשרד. "הצילו!" צעק הארי. אף אחד לא שמע. למה השארתי את השרביט שלי בחדר המועדון?! כעס על עצמו.
"פרופסור,זה אני, הארי..." ניס הארי ניסיון נואש נוסף. אדם הזאב המשיך לרדוף אחריו, ופתאום, בלי שום התראה מוקדמת, נשך את הארי. הארי הרגיש כאב עז בזרועו השמאלית, המקום בו ננשך.
אך לפתע היגיע פוקס עוף החול. ובכה על הנשיכה. היא נעלה בן רגע, וכך גם הניבים החדים שצצו להארי בפה, במקום שיניים. "תודה, פוקס" אמר הארי. פוקס, באופן בלתי רגיל ענה לו: "על לא דבר, תרצה לצאת איתי מהחלון?". "פוקס, אתה... אתה... מדבר?" שאל הארי. "רק כשבאמת צריך" ענה פוקס. הארי תפס בקצה זנבו של עוף החול, אך פתאום עצר, ואמר לפוקס: "בבקשה, תביא את השרביט שלי, ואני אשתק אותו, כדי שלא יגרום נזק, או ינשוך מישהו". "בסדר" נה פוקס, ועף לכיוון חדר המועדון של גריפינדור. "יופי, פוקס!" צעק הארי מהחלון, בעוד הוא מריץ את איש הזאב במעגלים בחדר.
פוקס הגיע כעבור רגע, נושא בפיו את שרביט הצינית של הארי. הארי לקח את השרביט, וצעק: "שתק!".
הקללה פגעה באיש הזאב, והוא צנח ארצה, ללא יכולת תזוזה. "יופי!" אמר הארי, והלך לכיוון הדלת.
"אלוהומורה!" צעק הארי, וכיוון את שרביטו לכיוון מנעול הדלת. המנעול נפתח בקול פקיקה, והארי יצא מהמשרד. הוא הלך לכיוון חדר המועדון של גריפינדור, שם פגש את רון. "רון, פרופסור לופין... הפך עכשיו... לאדם זאב!" אמר הארי. "הו לא!" אמר רון. "בוא נלך לקרוא לדמבלדור!" אמר הארי. הם יצאו מחדר המועדון וטסו לכיוון המשרד של  דמבלדור. בכניסה אמר הארי למפלץ: "סוכריות חמוצות!" והם נכנסו. "הארי, מה קרה?" שאל דמבלדור. "לופין... הוא עכשיו אדם זאב... שיתקתי אותו, אבל אני חושב שאתה תרצה לטפל בזה" הסביר הארי, כשהוא עדיין מתנשף. "טוב, אדון פוטר, אבוא איתך" אמר דמבלדור, והם יצאו מהמשרד. הארי, רון ודמבלדור רצו מהר ככל שיכלו, והיגיעו למשרדו של הפרופסור לופין. "שחרר!" אמר דמבלדור. לופין-אדם-הזאב, התעורר לחיים, אך כשראה מי עומד מולו, נתקע במקומו.
"זה עדיין אתה, לופין?" שאל דמבלדור. "רההההה..." ענה אדם הזאב בשאגה מרוככת, שמשמעותה היא כנראה 'לא'. "יופי" אמר דמבלדור. "חכה פה עד הבוקר"  הוסיף, והוביל את הארי ואת רון ליציאה.
"פיו..." אמר רון, כאשר נכנסו לחדר המועדון של גריפינדור. "כן, זה היה קשה" הסכים הארי עם חברו.
הם עלו למגורי הבנים, ושכבו לישון.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
תגובות בבקשה!