אהבת השמש והצללים

אגב לא כתבתי בפרק הקודם:

ויתור זכויות לריק ריידן. וכו וכו...

תהנו...

------

ניקו נראה המום. 

"מה עשיתי, אני ממש מצטער" וויל הסתיר את פניו בידו. ניקו עמד נטוע ולא השיב.

וויל הביט בניקו מבעד לאצבעותיו, הוא שתק.

הם עמדו ככה למשך שנייה נוספת עד שוויל פשוט רץ משם. ניקו התעורר מההלם וראה את וויל רץ ברחבי המחנה לכיוון הביתן שלו.

הוא הרגיש רע, אבל גם לא ידע מה להרגיש לגבי זה שוויל נישק אותו.

ניקו הסתובב במחנה עד שהגיע להחלטה.

הוא פנה לכיוון הביתנים וניגש לביתן הראשון הוא דפק על הדלת, מקווה שג'ייסון שם.

ג'יסון פתח את הדלת חשמל סטטי עבר לו בשיערו הבלונדיני, גורם לו לעמוד בקוצים. הבעה המומה עלתה על פניו כשראה את ניקו.

"אנחנו יכולים לדבר" שאל ניקו.

"בטח, בוא תיכנס" ג'ייסון סידר את שערו.

"האמת אני מעדיף לא לדבר מול אבא שלך, עם כל הכבוד" ג'ייסון הנהן מסדר את משקפיו על אפו. 

"אוקי אז בוא נצא לטיול" אמר ג'ייסון . 

הם הלכו לכיון היער.

"אז, מה קרה" אמר ג'ייסון והביט בניקו במבט תמהה.

"אתה מבטיח לא לספר לאף אחד" אמר ניקו.

"בטח, אני לא גיליתי לאף אחד מה שקרה במצודת אורתיס, נכון?" ג'ייסון הביט בו במבט כנה.

"טוב אז ככה, וויל נישק אותי"  הטיל ניקו את הפצצה.

"מה באמת? ניקו אני ממש שמח בשבילך, איזה כיף, הוא באמת חמו..." ג'ייסון נעצר באחת כשראה את מבטו הכאוב של ניקו.

"מה קרה" שאל בבהלה.

"ג'ייסון, לא הייתי מוכן לזה, פשוט עמדתי שם בלי לזוז, הרסתי הכל נכון?" פרץ המילים נשטף מניקו.

"מה פתאום, ניקו, תקשיב, אני בטוח שיהיה בסדר" ג'ייסון הניח יד על כתפו, ניקו נרתע וג'ייסון סילק את ידו.

"סליחה אחי, הרגל" אמר ניקו.

"אז מה אני עושה" שאל ביאוש.

"תקשיב אני לא רוצה ללחוץ עליך לספר , אבל לדעתי פיפר תיתן לך עצה יותר טובה ממני" אמר ג'ייסון.

ניקו חשב לכנמה רגעים. "אתה יכול לקרוא לה לכאן?" שאל במבוכה.

"אבל אל תספר לה,אני רוצה לעשות את זה" ג'ייסון הנהן .

"אני אחזור עוד כמה דקות".

ואכן שלוש דקות לאחר מכן הוא חזר עם פייפר האוחזת בידו.

"היי ניקו" אמרה פייפר. נייקו הנהן לשלום.

"איך אתה מרגיש?" אמרה פיפר במבט רך.

"סיפרת לה?" שאל ניקו, והביט בג'ייסון.

"הוא לא היה צריך, אני יודעת לזהות שברון לב כשאני רואה אחד כזה" פייפר התיישבה על האדמה וטפחה ליידה.

"בוא, שב." אמרה. ניקו התיישב, וג'ייסון התישב גם הוא.

"אז, מה קרה?" שאלה פייפר.

"מישהו נישק אותי, ולא הגבתי, אז הוא ברח, ואני מצטער עכשיו ולא יודע מה לעשות" ניקו הסיט את מבטו.

פיפר שתקה לרגע.

"האם זה מישהו חשוב לך?" שאלה פיפר. ניקו הנהן.

"טוב אז לך אליו אחרי המדורה ותתנצל, תגיד לו את האמת, אם אתה חשוב לו עד כמה שהוא חשוב לך אז הוא יסלח לך" ניקו הרים את מבטו.

"תודה רבה" אמר. הוא קם והלך לכיוון חדר האוכל הפתוח בדיוק בזמן כדי לראות את חבורת החצויים צועדת לכיון המדורה.

ניקו עמד בצד בצלילים, כמו תמיד בזמן שכולם שרו, הוא תר במבטו אחרי וויל, לבסוף הוא מצא אותו יושב עם הביתן שלו, הוא נראה די עצוב.

לאחר המדורה כולם קמו , והלכו לעבר הביתנים, ניקו קיווה שוויל יתרחק מהקבוצה כדי שיוכל לדבר איתו בפרטיות, הוא חיפש אותו בעיניו.

"מחפש מישהו" נשמע קולו של וויל מאחוריו, ניקו הסתובב באחת.

הפרק הקודם		הפרק הבא