המלחמה הקרה

 "שקט במחנה!" הצרחה של המדריך, ארצות הברית, נשמעה בכל המחנה והחניכים היו בטוחים שאפשר לשמוע את הצרחה שלו אפילו במבנה הסמוך. כולם קפאו והפסיקו לדבר, הפחד תקף אותם ועמד להם בגרון.
"ערב טוב, חניכים יקרים. אני רואה שרק אם אני תקיף איתכם אפשר להתחיל את הפעולה שלנו." ארה"ב הביט בחניכים עם חיוך מרושע מעט והתיישב על הרצפה. כל החניכים התיישבו אחריו במעגל. טוב, לא כולם. אתיופיה ישב מחוץ למעגל והביט במרוקו ומצרים בקנאה, שכן הם השתלבו עם כולם. צרפת שמה לב לכך וביקשה מכל החניכים לפנות מקום.
"למה לא כל הילדים מאפריקה יושבים איתנו?" היא שאלה. "תנו לאתיופיה להיכנס."
"אין צורך, צרפת." ארה"ב עצר אותה. "מי שלא רוצה להיות חלק מהמעגל לא חייב."
אתיופיה הביט בארה"ב בכעס ואכזבה, לא לקח לו הרבה זמן לצאת מהמחנה ולבכות. ארה"ב נראה שמח מכך.
"הקשבה אליי." הוא אמר בקול. "עכשיו כשאין לנו ילדים מעצבנים במחנה, אנחנו חייבים להביס את המחנה של רוסיה. אתם זוכרים שאנחנו בתחרות, נכון? מאז שהתחילו הפעילויות של 'המלחמה הקרה' אנחנו רק מפסידים. הגיע הזמן שניקח את עצמנו בידיים!"
גרמניה צחקה בצד, נראה שארה"ב לא איים עליה במיוחד.
"אתה חושב שאנחנו נצליח אם רק 'ניקח את עצמנו בידיים', המדריך? אין לנו סיכוי מול רוסיה, ראית כמה חניכים יש לו." היא צחקה לו בפרצוף.
בריטניה מיהר לצדד בארצות הברית, מה שגרם לצרפת לעשות את אותו הדבר.
"אולי הם יותר חניכים, אבל אנחנו יותר טובים. שכחת את הכוח שלך, גרמניה? את שווה עשר כמוהם!" בריטניה הביט בה בעידוד. "ויש לנו את ארצות הברית, אנחנו בידיים טובות. אנחנו נעשה את זה."
"כל מה שבריטניה אומר זאת האמת." צרפת הביטה בבריטניה באהבה ואחזה בידו. בריטניה נראה פחות מרוצה מהסיטואציה.
"צרפת, את מביכה אותי." הוא לחש לה. "אמרנו משהו על זה."
צרפת השפילה את מבטה, מאוכזבת מכך. ספרד שישב לידה מיהר להניח יד תומכת על כתפה.
"עדיין מנסה את מזלך עם החתיך של המחנה? את לא משתנה, צרפת." הוא צחק אך מיהר להתאפס על עצמו כשגרמניה שילבה את ידיה ונעצה בו מבט כועס.
"בסדר, הבנתי. ניתן לכם להתפרע. מה אתה מציע, מדריך?" היא הביטה בארה"ב בחוסר אמון.
כולם הביטו בו בסקרנות, מה שגרם לו להילחץ מעט. לחץ לא עוזר לאף אחד.
"אנחנו צריכים ילד חדש למחנה." הוא קבע. הלסתות של כולם נפלו לרצפה.
"כמו מי? כולם במחנה של רוסיה." מצרים שילבה את ידיה, מביטה בארה"ב בבוז.
"לא כולם. את עברת אלינו מרוסיה, אתיופיה בטח בוכה עוד פעם בחוץ ואין לי מושג אם הוא יחזור, בטוח יש ילד שעוד לא משויך למחנה." ארצות הברית משך בכתפיו.
"אם אני לא טועה..." פורטוגל התערבה ונראתה מהססת.
"מה? יש לך רעיון?" ספרד הפנה אליה את תשומת ליבו ועזב את צרפת שבהתה בבריטניה.
"כן, יש ילד חדש שרק עבר לפה. הוא יותר קטן מאיתנו, אנחנו יכולים לגדל אותו במחנה שלנו. הוא קצת מסוכן, הוא קטן אבל חזק. צריך להיזהר לא לגעת בסיפור חיים העצוב שלו." פורטוגל הרימה את ראשה והביטה בארה"ב.
"אנחנו יכולים לצרף את ישראל, אם זה בסדר."
עיניו של ארה"ב נצצו בשנייה שישראל הוזכר. נכון, איך אפשר לשכוח את הילד הזה? פורטוגל תקבל את הפרס שלה בסוף.
"אני בעד. חניכים, הצבעה, מי בעד לצרף את ישראל ומי נגד?" ארה"ב שאל בקול רם והביט בכל החניכים שקמו מהרצפה והסתדרו בשני מחנות, בעד ונגד.
רוב החניכים היו בעד. מצרים ומרוקו נראו מאוד כעוסים מהתוצאות.
"ישראל גרם לי ליפול מהגג כשרדפתי אחריו שנה שעברה! כמעט נהרגתי בגללו!" מצרים צעקה על ארה"ב. "אם ישראל בא, אני חוזרת לרוסיה!"
"שוויץ!" מצרים צרחה בכעס. "נכון שאני צודקת?"
שוויץ הביט בה בפחד קל ואז בשאר החניכים.
"מה? למה שיהיה לי אכפת מישראל? אני לא קשור אליו, לא אכפת לי. תעשו מה שאתם רוצים." הוא בלע את רוקו והביט בארה"ב במבוכה שיציל אותו.
"מי זה ישראל?" צרפת שאלה בבלבול קל, לא מבינה לגמרי מה קורה לכולם.
"את תדעי עוד מעט." ארה"ב ענה לה. הוא התעלם ממצרים, הביט בשוויץ במבט מרגיע ויצא מהמחנה.


"אז, חניכים, קבלו את ישראל שמצטרף אלינו היום למחנה!" ארה"ב הרים את ישראל על גבו וחייך. "זה האח הקטן של כולנו מהיום."
"לא אמרתי אתמול שאני נגד?" מצרים שילבה את ידיה והביטה בישראל בשנאה.
"הוא מתוק!" פורטוגל התמוגגה והביטה בישראל ברוך. "ידעתי שזה היה רעיון טוב להביא אותו!"
"לא ממש." גרמניה שילבה את ידיה והביטה בישראל בסקפטיות. "בן כמה אתה, ילד?"
ישראל לא ענה, כל החניכים נראו גדולים ומפחידים בעיניו. הוא התחבא מאחורי ארה"ב ולא ענה להם.
ארה"ב שם לב לפחד שלו ועצר את כולם. "הפסקה, שכולם יחזרו לפינת הריכוז עוד עשר דקות!"
הוא ישב עם ישראל והסביר לו על המחנה כשהחניכים קמו ממקומם. ישראל היה מודאג ממצרים וגרמניה, ספרד החליט להתקרב אליהם והושיט את ידו לישראל.
"אל תפחד, אנחנו נהיה נחמדים. אני ספרד." הוא חייך אליו. "בוא תכיר את כולם."


"מה עשיתם כל החופש? שכחתי לשאול אתמול בריכוז הראשון." ארה"ב התיישב וסימן לכולם לשבת במעגל.
ישראל התיישב בין ספרד ושוויץ, מרוקו ומצרים הביטו בו בשנאה, צרפת כהרגלה הייתה עסוקה בבריטניה, גרמניה נעצה בארה"ב מבטים כעוסים. אווירה שגרתית.
"אמא שלי הכינה אוכל וכל האורחים ברחו. אני לא מבין למה, היא מכינה אוכל טעים." בריטניה התחיל לספר על החופש שלו.
"אולי כי האוכל שלכם פשוט לא טעים." גרמניה אמרה בעדינות. טוב, לא עדינות, אבל הכי קרוב לזה.
צרפת נזפה בה על כך וספרד צעק עליה להיות בשקט.
"כן, תגני על החבר שלך." גרמניה גלגלה את עיניה. "החופש שלי היה משעמם, המדריך. לא עשיתי כלום. סילקתי את כל האנשים שאני לא אוהבת מהשכונה שלי, משעמם לי, אין לי עם מי לריב."
ארה"ב הנהן בהבנה. "ומה איתך, צרפת?"
צרפת התלהבה כשהיא נודבה לדבר.
"אני כתבתי כל החופש מכתבים! מכתבי אהבה! אני טובה בזה, בטח בריטניה לא יכול לעמוד בפניי עם כל המכתבים האלה!" היא בהתה בתקרה עם מבט מזוגג.
בריטניה השתעל והתרחק ממנה. "אני פה לידך, שמעתי את זה."
ארה"ב דפק יד במצחו. הסבב רק התחיל וכבר הוא התייאש.
זה היה רעיון רע.