קסם של אלים

פרק 3

(ג'ון גריינג'ר)

פרד ז"ל, יהודים?? וואו!!

מעבר לשער נגלה שביל רחב ומתפתל שבתחילתו שלט ענק וכשאני אומר ענק אני מתכוון לזה, "סמטת דיאגון".

כל האנשים שם הסתובבו עם גלימות מוזרות ומצנפות, אבל זה לא היה הדבר המעניין...

היו שם חנויות שמכרו דברים מוזרים כמו "הערכה הטובה ביותר למטאטא שלך" או "סכינים 4+4 ומזלגות 2+3" ו"מבצע חרגול 4+3" ו"גביעים 'פלציפץ' אמיתי" והייתה שם חנות ספרים ענקית אולי יותר גדולה מכל הבית שלנו שאמנם הוא לא בית גדול אבל בשביל חנות ספרים, באמת, כמה מקום הם צריכים שם בחנות?

והדבר הכי מוזר היה חנות מכוסה בכל כך הרבה אורות מהבהבים, שהשתגעתי רק מלחשוב שאני מסתכל עליהם, ושלט ענק (אפילו יותר מהשלט של הסמטה!) "הוקס-מוקס של ג'ורג' ופרד עליו השלום" מוזר, למה שמישהו יקרא לחנות שלו "פרד עליו השלום?".

הקוסמים האלה! אמא לעומת זאת הסתכלה על החנות כאילו כל הזמנים הטובים בחייה עברו עליה עם משהו או מישהו שקשור מאוד לחנות הזאת, וזה היה לי ממש מוזר כי אמא, היא לא הטיפוס של שטויות, בכלל לא, ואולי, הרהרתי, שבניגוד לציפיות אמא, שימו לב: "מאוד אוהבת שטויות!!".

בקצה השביל מעל כל החנויות, מוזרות ומשונות לעצמם, התנשא בנין גבוה משיש לבן עם דלתות נחושת עצומות (אפילו יותר מהשלט של פרד ז"ל אוקי קלטתם את הרעיון!) ועליו שלט ענק "גרינגוטס בנק הקוסמים"... ואמא שמה פעמיה לבניין הזה.

לפני דלתות הכניסה, היה גרם מדרגות משיש לבן בוהק, על המדרגות עמד יצור נמוך במיוחד עם אוזניים גדולות ואף מחודד ועיניים עם מבט שאומר "כסף וכסף ועוד כסף" (אני חושב שככה האנטישמים מתארים יהודים אולי?) ולמעלה שלט מנחושת גם כן, שעליו כתוב חרוז של איזה ילדון:

"לנכנס ברוך הבא,

רק דבר אחד תדע.

מי שבגזלה אשם,

כך או ככה ישלם.

לא רק אוצרות תמצא,

בבטן האדמה.

ההזהרה היא לבאים,

סוף גנב אינו נעים".

ובכן, נכנסנו, זה היה מקום מרשים! אולם ענק וממוזג קידם את פני אפי' שלא ראיתי שום פתח אוורור! ודלפק משיש בהיר ארוך מאוד מאוד, עמד לאורך הקיר הדרומי, מעבר לדלפק על כיסאות אבן מוגבהות, ישבו עוד מהיצורים המוזרים האלה, אמא ניגשה אל אחד מהם ואמרה לו "הרמיוני גריינג'ר כספת מספר 348".

היצור, אמא אמרה שקוראים להם גובלינים, הנהן ואמר "דרווב, קח אותם לכספת 348".

ואז, עברנו חוויה מזעזעת שלא בא לי לחזור עליה, ירדנו לעומק שלא חשבתי מעודי שקיים, (אבל ת'אמת מכל הדברים האחרונים שראיתי, זה מהפחות מוזרים...) במין רכבת הרים מפחידה כזאת שגרמה לי להקיא פעמיים במהלך הנסיעה מרוב מהירות וסיבובים...

אבל זה היה שווה את זה, כי גיליתי בסוף שאנחנו עשירים! אתם שומעים ע-ש-י-ר-י-ם ג'ון גריינג'ר הילד הרגיל הזה, הוא עשיר! (ג'ון הגביר, זה זורם בלשון, לא?) מלא זהב- אוניות, כסף- חרמשים, וקצת נחושת- גוזים, (כי מי לא צריך קצת פני) יצאנו משם עם כיסים מצלצלים, מלאים במצלצלים.

ואז התחילו החגיגות, אמא קנתה לי גלידה ענקית, ענקית, ענקית שהיתה יותר טעימה מ... אחרי שגמרתי, נכנסנו לחנות הספרים, הכמות שהיתה שם...

קנינו ספרים כמו "אלף עשבים ופטריות" או "ההיסטוריה של הקסם מאת בתחולדה בקשוט" שוב הקוסמים האלה עם השמות המוזרים שלהם באמת בתחולדה לא מצאת לעצמך משהו יותר לעניין?? ו"חיות הפלא והיכן למצוא אותם מאת ניוט סלמנדרה" באמת, (צפוי אבל שם טיל) ועוד ועוד שאי אפשר לפרטם כי רבים הם...

אחר כך אמא לקחה אותי לחנות של מאדם מקסים, לקנות לי כמה גלימות, זו היתה חנות קטנה ויפה, אבל החוויה היתה מזעזעת, חוט המדידה שלה לא הרפה ממני לרגע, הוא זז ממקום למקום כדי למדוד אותי, ואפילו מדד את המרחק בין האוזניים שלי והוא עשה את זה לבד (אגב יש לו אישיות מקסימה...) בסוף יצאנו משם עם כמה גלימות ואיזה עניבה משעממת.

ומשם הלכנו לחנות מגעילה באמת, היו שם עיני עכבישים, דם חלזונות וריר של עכברושים, די מגעיל אותי להמשיך לתאר את זה, הבנתם ת'כיוון, לא?

ואז הלכנו לקנות קדירות ומאזניים וכו' באמת אפשר לחשוב שאנחנו בימי הביניים עם כל הציוד הזה, אגב כל הציוד הנ"ל (כולל הדברים המגעילים) הם בשביל שיקויים, וואו, מסעיר ומרתק!

לאחר מיכן אמא הפתיעה אותי וקנתה לי ינשוף קסום, קראתי לו איך לא, ג'ון ג'וניור, מבריק לא? אני אכנה אותו ג'וני.

ואז הגיע החלק המעניין, הגענו לחנות שרביטים זו חנות מוזנחת, שבחלון התצוגה שלה יש רק קופסא אחת של, כנראה שרביט, ושלט שנכתב בו "אוליבנדר'ס שרביטים" רק שחצי מהנורות שלו היו כבויות, ולכן היה נראה יותר כמו "בנדס' רביטי" משעמם נכון? אז זהו שלא!

נכנסנו, הוא הסתכל עלי ואמר לי "זה אתה ג'ון האדיר?" סתאאם, אני לא עד כדי כך מפורסם, הוא רק הסתכל עלי ואמר "הוגוורטס צעיר? טוב, בוא נראה מה השרביט שלך".

ואז הוא קשקש משהו על זה ש"השרביט בוחר אותך ולא להיפך" בלה בלה בלה באמת? שרביט בוחר אותי? מה אני נראה לכם איזה נמושה שכל שרביט מהרחוב בא ובוחר אותי? (וחוצמיזה השרביט הראשון לא היה מרוצה, מה, יש סיכוי שאיזה שרביט לא יבחר אותי?)

ואז התחיל הסרט, אוליבנדר (ארוך לי קצת אז ברשותכם אקרא לו אוליב, טוב?) הגיש לי שרביט אחר, ליבת חד קרן 27 ס"מ, וישר חטף לי מהיד ועוד אחד ועוד אחד, ועוד, היו שרביטים שעשו קצת ניצוצות, התלהבתי, אבל אוליב אמר שזה לא זה.

ואז אוליב הסתכל עלי בפרצוף רציני ואמר לי, "יש לך בגוף איזה כוח כלשהו שדוחה את השרביטים כוח קסם שונה, אתה יודע אולי מהו?" הסתכלתי עליו במבט המום.

חלאס איתכם, אמרתם אתה קוסם קיבלתי, עכשיו גם זה לא מספיק? אתה רוצה להוסיף לי עוד איזה מוזרות? אבל אני רק גמגמתי במבוכה "ללא אני ללא ידעתי עעד היום ששאני קוסם בכלל".

אוליב לא הרפה, ושאל אותי "תגיד יש איזה משהו אולי שאתה מוכשר בו באופן חריג ואולי זה יכול להיות נובע מקסם?".

התשובה נורתה ממני, "מים, אניטובבמים, כלומר אני מכיתה ב' אלוף בית הספר בשחייה לעולם לא הרגשתי קושי לצלול וצללתי פעם איזה חמש דקות עד שנמאס לי, ולא היה לי קשה לנשום, המקום שאני מרגיש הכי טוב בו זה בבריכה או בים", אמא לכסנה אלי מבט, אבל נותרה בשתיקתה.

אוליב הסתכל עלי ואמר "טוב, כנראה נולדת עם כוח מיוחד במים, לא שאני מוצא סיבה לזה, אבל שמעתי פעם, שניגודיות יכולה לפטור את זה" הוא הוציא מהפינה קופסא, ושלף ממנה שרביט שחור עם פסים אדמדמים לכול האורך.

"זה שרביט מיוחד, ליבת דרקון, מלופף בלבה געשית שהתקשתה, עם ציפוי מעץ סנה, עץ שלא נשרף לעולם, קצת ארוך, 36 ס"מ ולא כל כך גמיש, טוב מאוד בקסמי מתקפה, אבל עוצמתי גם לכל הקסמים, זה יכול לפתור לך את הכוח המתנגד שלך, לא שזה יפסיק אותו או משהו כזה, אבל אתה תוכל לעבוד עם שניהם" הוא הושיט לי את השרביט והביט בי בציפייה.

הייתי המום אבל כשהסתכלתי על אמא ראיתי שהיא כנראה מבינה קצת מה הולך כאן, אבל התעלמתי מזה מרוב שהייתי המום.

לקחתי ממנו את השרביט ומיד ידעתי שזה זה הרגשתי את הכוח שאני מחזיק בידיים, נופפתי עם השרביט, ולהבה גדולה הסתלסלה ממנו וחצי מהשרביטים בחנות נפלו! אמא ואוליב הסתכלו עלי במבט המום, ואמא לחשה לאוליב "וזה עוד בלי לחש..." לחש, מצחיק מאוד.

אוליב לקח לי את השרביט, הרגשתי כאילו הוא חתך לי יד, ואמר לי "זה יותר מדי עוצמה בשביל שתחזיק את זה לפני שאתה לומד איך להשתמש בזה!".

הוא נתן את השרביט לאמא ואמר לה "הרמיוני את היית טובה, אבל נראה לי הילד שלך עולה עלייך... תשמרי עליו, אל תתני לו את השרביט לפני הוגוורטס, מי יודע אולי הוא זה שיוכל להילחם בו" סיים בטון קודר, ואיכשהוא הוא הצליח להפוך את כל היום הנפלא הזה לקודר ומעיק מאוד.

לא כל כך הבנתי מה הלך שם אחר כך אבל אמא שילמה לו 9 אוניות (שזה שתי אוניות יותר משרביט רגיל) ויצאנו משם כשהשרביט עטוף בנייר מגן, כמו שאוליב קרא לזה ומונח בכיס הכי עמוק של אמא.

כשיצאנו השמש כמעט שקעה, והשמיים היו צבועים בכתום יפיפה, מיהרנו לחדר שלנו בקלחת הרותחת, נכנסתי להתקלח, אחלה מקלחת, באמת, והחלטתי לעשות איזה ניסוי, אוליב אמר שיש לי כוח עם מים, לא?

עמדתי בפינה של המקלחון, הפעלתי את הזרם וניסיתי לקרוא למים אלי, התרכזתי קצת, שיוו, איך שזה היה קשה, ופתאום הרגשתי ביד את הזרימה של המים, אז הרמתי את היד ומשכתי אלי את הזרם, הזרם עף לי ליד במהירות, (זה היה מבהיל קצת ואחרי זה שעה הייתי צריך לנקות, אבל תכלס' זה היה שווה את זה...).

לאחר מכן נכנסתי למיטה, בעוד אמא נותרה עומדת מהורהרת ליד החלון עוד זמן רב...

חברה תנו קצת תגובות שאני יראה אות חיים,

ככל שיהיה יותר תגובות אני ימשיך יותר מהר!

הפרק הקודם		הפרק הבא