שומרת הערים האסורות.

3 דקות לפני היציאה למוזיאון.

"המורה," קרא מרקוס לו כמה כשתי דקות אחרי שדיבר עם סופי, "אני חושב

שנקעתי את הרגל." ברגע שמשפטו נגמר סופי כמעט יכלה להישבע שהמורה עומד 

להשתחוות לרגל שלו ולנשק אותה מכבוד.

סופי ידעה שלושה דברים על מרקוס,

אחד, הוא הבחור הכי מקובל והכי חתיך בבית הספר שלה.

שתיים, אבא שלו הוא מנהל התיכון.

הכי חשוב, אין להגיד לא למרקוס ואם אמרת את זה יום אחרי אתה נעלם מהתיכון,

יש שמועות ששמים את התלמידים שהתחצפו למרקוס במוסד לנימוסים או בית כלא שיצרו 

במיוחד בשבילם, בשביל התלמידים שהתחצפו למנהל או לבנו.

"פססס* רובי," קרא המורה פתאום וכל האולם השתתק, מי זאת רובי? שאלה סופי את עצמה, אבל 

מסתבר שגם המורה שלה לא יודע את שמה שקרא לה רובי במקום סופי.

"את מתכוון אני?" שאלה ונתנה באומץ צעד קדימה, "קוראים לי סופי," המורה סיווני

נראה כאילו הוא תוך שניה עומד להתפוצץ מכעס ממנה.

"אני נראה כמו מישהו שאכפת לו?!" שאל מעוצבן והיא מיד השפילה את מבטה, "נראה שלמר פישר

יש בעיה עם הרגל שלו מה שאומר שהוא לא יוכל להגיע," המורה סיווני עצר לרגע להבטיח 

למרקוס שהוא יקבל פיצוי, "ואת מקשקשת לי שאת חולה? יופי, זכית תצטרכי לטפל בו."

סופי לגמרי הרגישה שהיא באיזה שהוא ספר שהביטה במרקוס באותו זמן בדיוק שהוא הביט

בה, "בחיים לא!!" שתיהם צעקו באותו זמן, וכדי לרצות את מרקוס הבטיחו לו פיצוי על זה גם, מה שגרם

לסופי רצון לגלגל עיניים כלכך.

הפרק הקודם		הפרק הבא