טוב אוקי

"היי"

"גאא" שאג הארי "איך הגעת לכאן?" הארי היה כעת בחדרו בהוגוורטס אחרי שהוא נרדף רבות על ידי קולין, דראקו גם רדף אחריו. וסכסוך לא ממש נעים היה בדרך. אחרי היום המתיש הזה הוא החליט להתקלח, ושהוא יצא, הוא ראה דמות לא מוכרת לו בעליל.

"היי, אני שולט על היקום עכשיו, לא אלוקים, סוג של מלאך. ורציתי לשאול אותך, האם אתה רוצה שאני אביא לך כוח , הכוח להביס את וולדמורט." האיש האמר את השם של וולדמורט בכזו חדות שאפילו הארי הצתמרר למשמע אוזניו. 

"אני- אשמח?" הארי היסס. לתת הבטחות לזרים שמופיעים בחדר שלך באחד הביניים הכי שמורים בעולם זה לא בדיוק הדבר שלימדו אותו לעשות. "כן, סבבה."

"יופי. רק תחתום כאן," הפיעו לו מסמכים ביד והוא הצביע עלייהם "כאן, וכאן."

"טוב..? רגע, אתה לא השטן או משהו?"

"אני? מה פתאום? אני סתם בנאדם נורמלי לחלוטין. תחתום כבר!!" אמר האדם.

הארי שהיה לא העיפרון הכי חד בקופסא חתם. והאדם אמר להארי "מעולה, עכשיו אתה יכול להביס את וולדמורט. אבל אתה גם חייב לשחרר את מלך הכאוס מכלאו."

"מלך הכאוס?" שאל הארי "מי זה?"

"אתה לא מכיר? ההוא שרכב על דרקון עד הרי הבוקר?" שאלה הדמות "איך קראו לו, נו.. מנדבר?"

"כאילו מנדבר מנדבר? מנדבר מלך היער המכושף?" שאל הארי

"כן" קטע אותו האדם

"הוא בכלל לא מהפאנדום שלי. ממתי מישהו בכלל מכיר את עלילות היער המכושף?"

"למה אתה חושב שהוא הפך לאדון הכאוס אם לא בגלל זה? גם חתול ואלקטרז עוזרים לו."

"טוב זה מוזר, אבל לדעתי גלשנו קצת מהפאנדום. קיצר, אני צריך לשחרר את מנדבר? למה?"

"כדי ליצור כאוס כמובן."

"ולמה שתרצה ליצור כאוס. כאוס זה רע"

"בסדר. רע או לא רע. זה כיף"

"מה אתה בדיוק??"

"אני שד"

"איזה?"

"אני שד מרושע"

.