אלבוס דמבלדור הוא רון וויזלי

הארי רון והרמיוני יצאו ממשרדו של דמבלדור וירדו לכיוון מדשאות בית הספר.
"אני רוצה להחזיר את שרביט הבכור לקבר של דמבלדור," אמר הארי.
"אתה בטוח שאתה לא רוצה לשמור אותו?" שאל רון.
"כבר אמרתי לך מקודם, השרביט הזה מביא יותר נזק מתועלת," ענה הארי בקוצר-רוח.
הם הגיעו לקבר של דמבלדור והארי פתח אותו בעזרת לחש אלוהומורה.
הקבר נפתח וחשף דמות גבוהה עטופה בתכריכים סגולים,מקושטת בכוכבי זהב.
הארי הסיט את התכריכים וחשף את גופתו הרזה והגבוהה של אלבוס דמבלדור.
הארי דחף את שרביט הבכור אל מתחת לידיו של דמבלדור,עטף אותו שוב בתכריכים,וסגר את הקבר בעזרת לחש קולופורטוס.
"שלום,פרופסור,"לחש הארי ואז הוא, רון והרמיוני נכנסו לאולם הגדול,היכן ששכבו המתים בשורה.
הם נעמדו יחד עם משפחת וויזלי סביב גופתו של פרד ודמעות זלגו מעיניהם.
מוזר מאוד היה לראות את פרד כשאין לו מילים, כשאין לו איזו בדיחה לזרוק.

רון עלה לבדו לחדר המועדון של גריפינדור. הוא לא יכול היה לעמוד ליד גופת אחיו, במיוחד היה קשה לו כשהוא ראה איך פרד מת. לשמוע את בדיחתו האחרונה, את צחוקו האחרון.
אבל כשרון הגיע לתמונה של האשה השמנה, לא היא ישבה שם - כי אם אלבוס דמבלדור.
"מה אתה עושה פה?"שאל רון בהפתעה.
"האשה השמנה הלכה לבקר את חברתה ויולט ואני הוצבתי כאן באופן זמני."
"אה," אמר רון, "אז אני יכול להיכנס?"
"תעלה למשרדי בבקשה, רונלד," אמר דמבלדור, מבלי להתייחס לשאלתו.
"למה?" שאל רון.
"תלך לשם ותבין."
רון הלך למשרדו של דמבלדור ואמר את הסיסמה:"דמבלדור!"
רון חיכה רק כמה דקות כדי שדמבלדור יגיע בחזרה אל דיוקנו.
כשדמבלדור הגיע הוא אמר: "שלום, רונלד."
"רצית משהו מיוחד?"שאל רון בסתמיות.
"מיוחד מאוד," אמר דמבלדור. "למען האמת,דבר שיכול להיות בעל חשיבות מכרעת בניצחוננו במלחמה נגד וולדמורט."
"אבל הוא כבר מת," אמר רון, לא מבין.
"כן," אמר דמבלדור. "תפתח את הארון שנמצא שם."
והוא החווה בראשו אל אחד הארונות הפינתיים.
רון הסתכל על דמבלדור בבלבול, אבל חצה את החדר ופתח את הארון.
בתוך הארון היה שעון חול באורך כעשרים סנטימטר. רון לא הבין כלום.
"מה זה?" שאל רון.
"מחולל זמן," אמר דמבלדור.
"מה אני אמור לעשות איתו?" שאל רון.
"אתה יודע מי אני, רון?" שאל דמבלדור.
"אלבוס דמבלדור?" שאל רון.
"זהו,שאף אחד לא ידע את השם האמיתי שלי," אמר דמבלדור.
"אז איך קוראים לך?" שאל רון בהפתעה.
"רונלד וויזלי," אמר דמבלדור בשקט.
"מה?!" שאל רון בבלבול מוחלט.
"כל סיבוב של השעון הזה מעביר אותך מאה שנים אחורה בזמן," אמר דמבלדור. "תשנה את הזכרונות של תלמידי בית-הספר הוגוורטס וגם את של משפחת דמבלדור."
"אני לא מב-" אמר רון אבל דמבלדור אמר, "תסובב אותו."
רון הפך את שעון החול פעם אחת והרגיש שהוא עף במהירות אחורנית, בתוך מערבולת של צבע.
רון תהה כמה זמן זה יימשך ואחרי כמה שניות הוא מצא את עצמו בתוך בית מרוהט בסגנון די מיושן.
הוא הסתכל מסביבו ולא הבין מה בדיוק קרה.
רון התחיל להסתובב בבית ומאחד החדרים בקומה העליונה יצאה פתאום אשה בעלת שיער שחור משחור המתוח לפקעת הדוקה.
"מי אתה?" שאלה קנדרה דמבלדור בבהלה.

הפרק עבר ביטוא.

ותודה לבטאית שביטאה אותו-roxtar

		הפרק הבא