עיניים סגולות

אני רק עמדתי שם. לא יודעת איפה אני ומה אני עושה, לא יודעת מי אני. אנשים חלפו על פניי, תינוקות בוכים בעגלות, ילדים מושכים ביד הוריהם, זקנים בכיסאות גלגלים. ואני רק המשכתי לעמוד, בוהה בחלל האוויר. המחשבות גלשו לראשי, שאלות שאין לי תשובה עליהן, ושאני חייבת למצוא את התשובה. ניהרתי את ראשי והבטתי סביב. החזקתי בידי עגלה, היו בה שתי מזוודות אדומות וגדולות וכלוב. בתוך הכלוב היה ינשוף זערורי בצבע אפרפר. איזה אדם נורמאלי יחזיק ינשוף? טוב, אולי אני לא נורמאלית, הרי אני לא יודעת בכלל מי אני. הסתכלתי על הבגדים שלי, גם הם היו מוזרים. גלימת משי אדומה וארוכה ומגפיים שחורות. התחלתי להעלות השערות, אולי אני עובדת בתור קוסמת או.. על מי אני עובדת? אם הייתי עובדת בתור קוסמת לא הייתי פה. אני חייבת למצוא מקום להירגע. משכתי את העגלה לכיוון השירותים ונכנסתי. הסתכלתי במראה, בחנתי את מראי. ראיתי פנים מסתכלות בי, בעלות שיער חום חלק ובהיר שגלש קצת אחרי כתפיי, עור בהיר, אולי בהיר מידי ועיניים סגולות. למי בכלל יש עיניים סגולות? עוד ציון לזה שאני מישהי לא נורמאלית. אבל מי אני לעזאזל? המשכתי לבחון את עצמי. כמו שבוחנים אדם שרק עכשיו פוגשים, מה שבערך נכון לגבי. הייתי בגובה ממוצע, אולי קצת פחות. זה מוזר! שאני זוכרת איך נראים קוסמים או שאף אחד נורמאלי לא ילבש גלימה ויחזיק ינשוף אבל אני לא זוכרת כלום על החיים שלי. נשמתי נשימה עמוקה ואחזתי בעגלה שלי בחוזקה. הדבר היחדי שאני יודעת ששיך לי, לפחות ככה זה נראה. יצאתי החוצה והסתכלתי סביבי, המקום נראה כמו תחנת רכבת, הוא היה עמוס יותר ממקודם. קבוצת אנשים שלבושים מוזר לכדה את עיניי, (אולי לא מוזר כמו שאני לבושה אבל מוזר) היה שם נער שנראה לי בערך בן ארבע עשרה ולבש טוניקה שהייתה בבירור של בנות. ומי שנראתה לי אמא שלו הייתה לבושה באי התאמת צבעים מזעזעת. מה שבטוח, משהו מוזר קורה. נערה אחת התבוננה בי, היא נראתה לי לפחות בת שש עשרה. כשמבטנו נפגשו היא החלה להתקרב וחייכה אליי בהזדהות, כאילו שהיא יודעת מה עובר עליי. "את חדשה, נכון?! קוראים לי ג'סי. את צריכה עזרה ב.." היא הנמיכה את קולה "בלהגיע לרציף?" "ממ.. מה?" גמגמתי. "רציף תישע ושלושה רבעים, את יודעת נו, הרכבת להוגוורטס." על מה היא מדברת? הוגוורטס? הסתכלתי עליה בשאלה, היא פערה את פיה בהפתעה וגמגמה, "את לא, את לא כמוני?" "לא כמו מה?" לא הבנתי. היא חייכה אליי חיך מתנצל ואמרה בטון מהוסס, "מצטערת, פשוט חשבתי שאת מישהי אחרתי שאני מכירה, אז סליחה וביי." היא החלה ללכת משם בחיפזון, "חכי!" צעקתי אליה. אני לא יודעת למה אבל הייתה לי הרגשה שהיא יכולה לעזור לי. היא הסתובה בבהלה, "מה?" היא זירזה אותי. "למה התכוונת?" נסיתי לדלות מידע. "תקשיבי, אני ממש מצטערת אני חייבת ללכת." היא אמרה בטון מעוצבן והסתלקה משם כמעט בריצה. נאנחתי בעצבנות, פספסתי את הזדמנות. הינשוף הזערורי שלי צייץ, הפניתי את מבטי אליו. "מה עכשיו?" צעקתי עליו, הוא התכווץ בכלובו והשתתק. התיישבתי על הרצפה ונאנחתי. "סליחה מלמלתי לעברו." ועכשיו אני גם מדברת עם חיות, ציינתי לעצמי. עם הוא החיית מחמד שלי או משהו כזה אולי כדאי שאני אבחר לו שם? הוא הסתכל עליי בסקרנות, בעיניי אגוז חומות ועמוקות. "מה דעתך על פאקן?" הוא צייץ בהתרגשות כאילו הוא מבין אותי. חיוך עלה על פניי, לו יש שם ולי אין. ומה אם אני אמציא לעצמי שם, משהו כמו.. קייט. אחרי כמה דקות של מחשבה קמתי, אני חייבת לעשות משהו בנוגע לעצמי. הרי אני לא יכולה לשבת פה כל היום. התקרבתי לעבר קבוצת אנשים בסגנון הבגדים המוזר שכבר ראיתי. אם הם כמו הילדה הזאת שניגשה אלייהם בטח, מה היא אמרה? ..קוסמים! יכול להיות שהיא רק צחקה? החלטתי לנסות אפילו אם הם יחשבו שאני משוגעת. הלכתי בהססניות לכיוון אישה עם שיער שחור שמדברת עם שני ילדים בעלי שיער חום כהה.הם החזיקו בידיהם עגלות כמו שלי, עמוסות מזוודות וכלוב עם תנשמות. יש סיכוי טוב שהם יוכלו להסביר לי כמה דברים. ניגשתי אל האישה ולחשתי, "אממ, שלום קוראים לי קייט את יודעת איך להגיע.." נסיתי להיזכר מה אמרה הנערה הזאת, אה.. כן! "לרציף תישע ושלושה רבעים?" השלמתי את המשפט. היא חייכה אליי חיוך רחב ומעודד, "שנה ראשונה, מה?!" הנהנתי במרץ, אסור שהיא תידע שאין לי מושג על מה היא מדברת. "טוב, את רואה את העמוד הגדול שם? בין רציף תישע לעשר?" ובלי לחכות לתשובה המשיכה. "מה שאת צריכה לעשות זה פשוט לרוץ לעברו. אבל תזכרי, אל תהססי אחרת את תתנגשי בו. היא חייכה חיוך מעודד וחזרה לדבר עם ילדיה. חיפשתי את העמוד המדובר ודחפתי את העגלה לעברו. דבריה לו היו הגיוניים, אבל מצד שני, הרבה דברים לא הגיוניים קורים עכשיו. פתחתי בריצה מהירה לעבר העמוד, זכרתי מה היא אמרה, לא להסס! המשכתי לרוץ וברגע שחשבתי שאני להיתקע בו השתרר חושך ו.. "וואו!" הרציף היה עמוס אנשים בגלימות, ליד התקרה התעופפו עשרות ציפורים ועל המסילה עמדה רכבת גדולה ונוצצת בצבע שני. הגעתי למקום שאני צריכה להיות בו, בזה הייתי בטוחה.

קרדיט לבטאית שלי: edenden4