נוויל- תורת הצמחים (פיקצר)

מסיבת הפרידה של פומונה ספראוט הייתה אופטימית. עצובה, אבל אופטימית. הפרופסור ספראוט נאמה נאום מלא תקווה. היא שיבחה את המורים בהוגוורטס, סיפרה כיצד שנות ההוראה שלה היו נפלאות וכיצד היא שמחה ללמד את התלמידים. אומנם, היא לא הפסיקה לדבר על כך שמשפחתה זקוקה לה. "הבת שלי, נולדו לה תאומים. היא צריכה עזרה איתם, בכל זאת היא ובעלה הם שני אנשים עובדים." אמרה ספראוט. כמה ימים לאחר מסיבת הפרידה, מקגונגל הייתה מוטרדת. חופשת הקיץ תיגמר בעוד כמה שבועות תמימים ואין לה מורה לתורת הצמחים. "אני אצטרך לפרסם מודעה בנביא היומי..." נאנחה מקגונגל כשישבה במשרדה. כל האחריות נפלה עליה מאז שהפכה למנהלת של הוגוורטס. היא קיבלה את התפקיד לאחר מותו של סנייפ. עברו כבר שנתיים מאז. "היא הייתה חייבת לעזוב עכשיו?" שאלה מקגונגל את עצמה. כמעט כל סגל המורים שהיה לפני שנתיים התחלף; מרביתם, אלו שנשארו בחיים, עזבו לאחר הקרב הגדול ומקגונגל נאלצה למצוא להם מחליפים. בינתיים, היו מורים חדשים להתגוננות מפני כוחות האופל, חקר המוגלגים, אסטרולוגיה ועתידות. היא הרגישה הרבה הקלה שהארי פוטר וחבורתו כבר לא לומדים שם. משום מה, הכל קרה בשנות לימודיהם בהוגוורטס. מקגונגל הייתה בטוחה שחלק מהמורים החדשים לא יוכלו לעמוד בדברים שהתרחשו בבית הספר בזמן שהארי פוטר, רון וויזלי והרמיוני גריינג'ר למדו שם. את מודעת הדרושים פרסם עיתון הנביא היומי כשבוע מאז עזבה ספראוט.

הוא קרא את הנביא היומי כבכל בוקר. בדרך כלל, לאחר שקרא את הכותרות הגדולות, הוא עבר למדור הדרושים. במשך שנתיים הוא חיפש עבודה, אבל עדיין לא מצא את האחת שמתאימה לו. לפתע אחת המודעות משכה את תשומת ליבו. הכותרת הייתה "מחפשים פרופסור לתורת הצמחים". המודעה פתחה בתקציר על הוגוורטס, אחרי זה הייתה הקדמה לעזיבתה של פרופסור ספראוט ואז את ה"דרושים" הגדול האדום. הוא מצא את העבודה המושלמת בשבילו.

השקט ששר במסדרונות הופר מרעש צעדים. הוא הלך לאורך אותם מסדרונות שבהם בילה לפני כמה שנים. כשהגיע למפלץ, הפתח למשרד המנהל, הוא הבין שהוא לא יודע את הסיסמה. "אתה צריך להיפגש עם מקגונגל?" שאל המפלץ. "כן." "טוב, היא יצאה. היא צריכה לחזור בקרוב." המשיך המפלץ. "טוב." נאנח נוויל והתיישב על הרצפה. "אתה מתכוון לחכות פה?" שאל המפלץ והביט בו. "כן." השיב נוויל. המפלץ עשה פרצוף של "שיהיה". נוויל ישב על הרצפה הקרירה במשך כחצי שעה. לפתע הוא שמע צעדים מתקרבים לכיוונו. נוויל נעמד בציפייה. "נוויל? מה שלומך?" שאלה מקגונגל בהפתעה למראהו. "בסדר, תודה." השיב נוויל בשקט. "מה אתה עושה פה?" שאלה מקגונגל. "באתי לנסות להתקבל לעבודה פה." אמר נוויל בגאווה. "טוב, אם כך, בוא נדבר במשרדי." אמרה מקגונגל. "תפוחים מסוכרים." אמרה למפלץ. המפלץ זז ממקומו ומדרגות לולייניות נגלו לפניהם. מקגונגל נכנסה למשרדה ראשונה ונוויל צעד אחריה בשקט. "שב בבקשה." אמרה מקגונגל והורתה לכיוון אחד הכיסאות. "ובכן-" התחילה מקגונגל. "באתי הנה במטרה להתקבל בתור הפרופסור החדש לתורת הצמחים. ראיתי את המודעה בעיתון." אמר נוויל. "באמת?" מקגונגל נשמעה נרגשת, אך היא לא הראתה זאת. נוויל הנהן. "טוב, אין צורך שתראה לי מסמכים מהוגוורטס." לרגע נדמה היה לנוויל שהיא מחייכת. "ואתה היית די טוב בתורת הצמחים בזמנו, נכון?" המשיכה מקגונגל. "כן." הסמיק נוויל. "אם כך, שנת הלימודים של המורים מתחילה ביום האחרון של אוגוסט. יום לפני הגעת התלמידים." אמרה מקגונגל. נוויל לא לגמרי הבין את המשמעות. "ברון הבא, פרופסור לונגבוטום." אמרה מקגונגל.  עכשיו נוויל היה בטוח שהיא מחייכת. והוא לא יכול היה להתאפק וחייך גם הוא. "תודה רבה!" קרא נוויל.

בראשון בספטמבר, כשהתלמידים התחילו להגיע מתחנת הרכבת, נוויל היה נרגש ביותר. בעוד כשעה יציגו אותו בתור המורה החדש. הוא ישב בשולחן המורים, מדבר עם מורה צעירה שסיפרה לנוויל שהיא הצטרפה לפני שנה וחצי כמורה לחקר המוגלגים. הוא עמד לספר לה שהוא למד עם הארי פוטר המפורסם, כשטקס המיון התחיל. תלמידים צעירים ונרגשים ניגשו אל המצנפת ומוינו אחד- אחד לבתים השונים. בתום המיון, מקגונגל נעמדה. כל התלמידים השתתקו בבת אחת. היא נאמה נאום קצר. "בנוסף, אני רוצה להכיר לכם את המורה החדש שלנו לתורת הצמחים. האדון נוויל לונגבוטום!" קראה מקגונגל. נוויל נעמד לאות מחיאות הכפיים. הוא הצליח להבחין בכמה תלמידים שלמדו כמה שכבות מתחתיו בהוגוורטס במהלך השנים.

נוויל לימד בהוגוורטס במשך כשלושים שנה. הוא הספיק ללמד גם את ילדיהם של הארי וג'יני פוטר וילדיהם של רון והרמיוני וויזלי. היו עוד כמה ילדים שהוריהם היו עם נוויל בשכבה. אפילו הבן של דראקו מאלפוי, סקורפיו. נוויל נהנה מכל רגע במשך כל השלושים שנה שבהן לימד.