בת הים

ארמינה הובילה אותו לביתה.
הבית היה מרוהט רהיטי צדפים יפים, פרחי ים בעציצים, ופסלונים קטנים ויפים של אנשי ים. "זה יפייפה"  אמר הארי.
"תודה" אמרה ארמינה. "אצא איתך למשימתך" הוסיפה בשקט.
"תודה" אמר הארי.
"בוא אראה לך את חדרך" אמרה ארמינה, והובילה אותו במסדרון ארוך ומואר. "הינה" אמרה, ופתחה דלת בצד המסדרון. בתור החדר היתה מיטה עשוייה צדפים, ועלייה שמיחות רקומות ביד אומן.
"תודה לך, על הכל" אמר, ונכנס לחדר.
"לילה טוב" אמרה ארמינה, וסגרה את הדלת. הארי חשב על דברים רבים לפני שנרדם. הוא כיבה את האור, התכסה בשמיכה, והניח לזנבו החדש להתרפות. הוא הרגיש שעפעפיו כבדים, ולפתע שקע בשנה טרופה, מלאת חלומות.

למחרת בבוקר, הארי קם לצליל קולה המתנגן של ארמינה. בהתחלה, הארי לא הבין היכן הוא, מה זנב הדג הזה?, אך פתאום, היכה בו הלם. הוא נזכר שהוא בתוך הים, שיש לו משימה.
"אני קם" אמר, ויצא ממיטתו.
"בוא, נאכל ארוחת בוקר" אמרה, והובילה אותו למטבח.
"מה תרצה?" שאלה.
"מה יש?" שאל הארי.
"אה, יש כל מה שאתה רגיל לאכול בארוחת הבוקר, חביתה וירקות" אמרה.
"כן, בבקשה" אמר הארי, ובתוך רגע קטן הגיע אליו האוכל על גבי צלחת זכוכית מקושטת בציורי דגים ואצות.
הוא אכל בתאבון, ולאחר מכן, אמרה לו ארמינה: "נצא". היא פתחה את הדלת, והם יצאו החוצה.
"לאן נלך קודם?" שאל הארי.
"נתחיל בארמון הישן, חורבות ארמון שהיה פעם המקום הקדוש ביותר באליגה, שמה של ארצנו.
"כמה זמן אורכת הדרך?" שאל הארי, בעודו שוחה אחרי ארמינה.
"חודש לערך, תלוי כמה מהר נשחה" אמרה, ולא פירטה. הם שחו עוד קצת, עד שהגיעו לאזור שומם. "עדיף לחצות אזור זה לפנות בוקר, כשהשמש מאירה עליו" אמרה ארמינה.
"היכן נישן?" שאל הארי.
"על חול הים" אמרה ארמינה.
"טוב..." אמר הארי, ונשכב על החול, הוא היה עייף עדיין.



תגובות?

הפרק הקודם		הפרק הבא