המשימה האחרונה - בהחלט

שלום לכולם,

אז.. ברוכים הבאים לפיק שאני ויובל (yuval3210) כתבנו ביחד .

אז קודם כל, תהנו !

כמה פרטים טכניים לפני:

שם הפאנפיק: המשימה האחרונה – בהחלט .

ז'אנר: הכל מהכל J

פאנדום: הארי פוטר, כמובן ^^

שיפ: רון/הרמיוני, יתגלו עוד עם הזמן

דירוג: pg13

ויתור זכויות: אנו מצהירים כי ברצוננו להשתמש בפאנפיק למטרות בידור בלבד וכל הדמויות והעולם בכלל, שייכים לג'יי קיי רולינג .

הערות: הסיפור מתרחש כחודש לאחר מותו של וולדמורט .

אז... תהנו !

פרק 1 : בחזרה למכתש גודריק

הארי הביט בבית הנטוש, בידיעה שלא יראה אותו שוב לעולם.

"הארי?" נשמע קולה השקט והמפוחד של הרמיוני באוזניו. "הארי, אני חושבת שנוכל להיכנס לכאן... זה מסוכן, אבל אני יודעת שיש פה משהו שיוכל לעזור, אני פשוט יודעת, אפילו דמבלדור אמר"

"אני לא חושב שזה רעיון טוב," אמר רון בגועל כאשר הוא הביט בעכביש נכנס לחורבות הבית. הרמיוני תקעה ברון מבט של 'אל-תגיד-כלום-אם-אין-לך-מה-להגיד', "או שזה רעיון טוב, אתה תחליט, הארי."

הארי הביט בהרמיוני שחייכה אליו בעדינות ואל רון שנראה כאילו הוא הולך להקיא כאשר הוא הביט בעכביש הענק מטפס על אחד הקירות. הארי גיחך .

"אתם כל-כך מתאימים..." אמר בחיוך . אוזניו של רון האדימו, הרמיוני הסמיקה .

"תודה הארי, אבל אני לא חושבת שזה הזמן המתאים..."

"אני יודע, אבל הייתי חייב, אתם יודעים... אם לא עכשיו, אז מתי?"

הארי פסע לתוך החורבות, שרביטו  מכוון קדימה. הוא שמע את צעדיהם של רון והרמיוני מאחוריו.

"רגע!" אמרה הרמיוני. "הומנום רבליו!; לא, אין פה אף אחד חוץ מאיתנו."

"צעד חכם... הרמי" אמר רון שכמעט נשרף מעוצמת המבט הבוער שתקעה בו הרמיוני, שלפתע הזכיר בצורה מבהילה את המבט הקודר של הפרופסור מקגונגל.

 בעוד הארי מנסה לא להיקרע מצחוק, אמרה הרמיוני "שששש... נו הארי, אתה נכנס?"

הארי פתח את הדלת המעט חרוכה של כניסת הבית והיה מוכן לכל צרה שלא תבוא.

בפעם הראשונה מזה 17 שנים, הוא באמת עמד להיכנס לבית שבו הוא חי עד גיל שנה, הבית שבו נרצחו הוריו, והבית שבו קיבל את הצלקת המפורסמת שעל ראשו.

הוא חזר למכתש גודריק.

הדלת נפתחה עוד לפני שהוא הספיק לגעת בה. הוא הביט שמאלה בספה קרועה שעמדה לצידו בזווית משונה.  האם שם ישב אביו רגע לפני שנרצח בידי וולדמורט? הוא ידע שכן.

בעוד הוא פוסע לעבר השפה, הוא הרגיש שהוא דורך על משהו קשה. הוא הרים אותו וגילה תמונה של בחורה ג'ינג'ית בעלת עיניים ירוקות, לידיה גבר צעיר עם שיער שחור פרוע ועיניים חומות ובידיו היה תינוק, בן לא יותר מחצי שנה, מביט על האישה הג'ינג'ית  במבט צוחק.

גרונו צרב מהסתכלות על הוריו. הוא הרגיש את ידה של הרמיוני נוגעת בכתפו ואמרה "קח את זה איתך, יהיה לך די זמן להביט בזה אחר כך.. עכשיו יש לנו משימה להשלים."

הארי הנהן והכניס את התמונה המאובקת לנרתיק שקיבל מהאגריד. הוא התפלא שעוד נשאר שם מקום.

"הארי, איך נגיע לקומה השנייה?!" אמר רון בעוד הוא מצביע על שארי המדרגות המפוצצות שהובילו לקומה השנייה.

"רפארו" אמרה הרמיוני והמדרגות התאחו שלב-שלב.

"אי פעם אמרתי לך שאת גאונה הרמי?" אמר רון בחיוך ופנה לעלות במדרגות.

"רגע!" צעקה הרמיוני. "חכה רון, אני לא בטוחה שהמדרגות התאחו כמו שצריך, הרי הן התפרקו כתוצאה של קסם אפל. נבדוק את זה ככה-" היא אמרה ושמה אגרטל שהיה מונח על הרצפה על המדרגה השנייה. המדרגה התפוררה ונראתה כאילו הרמיוני מעולם לא איחתה אותה.

"ידעתי. נצטרך לעלות בדרך אחרת."

"איך היא תמיד יודעת דברים?!" מלמל רון באוזנו של הארי. אך הארי היה מרוכז בבעיה שניצבה לפניהם. איך לעזאזל הם יגיעו לקומה השנייה? ואז זה היכה בו –

"יש לי רעיון, אציו אש המחץ!" כיס גלימתה של הרמיוני נפתח ומטאטאו של הארי עף לעבר ידו המושטת.

"לחש הרחבה סמוי, אני מניח?" שאל הארי משועשע ביותר ממבטיהם המופתעים של רון והרמיוני.

"טוב, זה עבד פעם אחת..." אמרה בהתנצלות.

"גאוני, 'הרמי'" אמר הארי בחיוך בעוד הוא בורח מהמכה שהרמיוני באה להנחית עליו. "היי, צוחקים!"

"הרמיוני, אני יודע שזה היה חכם להביא את אש המחץ, אבל איך אני ואת נעלה למעלה?" אמר רון ומבט מבולבל הופיע על פניו.

"הבאתי את הקלינסוויפ שלך ולקחתי את אחד המטאטאים של הוגוורטס. חשבתי שאולי נזדקק להם..."

הארי ורון עלו על המטאטאים שלהם בעוד הרמיוני הסתכלה על שלה ועל פניה ניכר שיש לה בחילה. היא תמיד שנאה תעופה.

"טוב, תעלי הרמי" אמר הארי והתחמק מהמכה השנייה שהרמיוני רצתה לתת לו היום.

הם המריאו בעוד שהמדרגות החלו להתפורר תחתיהם אחת אחת - בהתחשב בכך שהרמיוני כל הזמן התנגשה בהן...

הם הגיעו לקומה השנייה של הבית. היו שם ארבעה חדרים. איזה מהם הוא החדר שלו? של הוריו? לא נותר אלא לבדוק את כל החדרים. החדר שעמד בקצה המסדרון משך אותו מאוד. והיה ברור לו למה.

הדלת שהייתה אמורה להיות שם, שכבה על הרצפה המאובקת. החדר היה מלא כולו בעננה זהובה וזוהרת, אך עם זאת מעט מאיימת. הוא החל להתקדם לעבר החדר, ליבו פועם בעוצמה.

"עצור, הארי!" צעק רון.

"אתה מתכוון פשוט להיכנס לשם? הרי כל הרצפה שבורה ובטח הכל מפוצץ, שלא נדבר על הערפל הזה!"

"אם הדבר הזה מוצק, הארי יוכל להיכנס ופשוט לעקוף אותו.. אבל עדיף שנבדוק. רדוקטו!"

חור נפער באמצע העננה, אך אחרי רגע הוא התאחה כאילו כלום לא קרה.

"בואו נכנס שלושתנו," הציע רון.

"אני לא חושבת שזה רעיון טוב, רוני פוני" אמרה הרמיוני ומבט של סיפוק עלה על פניה כאשר אוזניו של רון האדימו.

"נראה לי שאתם לא תסכימו, אבל מה אם פשוט ננסה לצעוד לתוך זה?" אמר הארי. משום מה העננה הזאת הייתה מוכרת לו מעט.

"אני לא יודעת הארי... אני מפחדת ש-" הרמיוני לא הספיקה לסיים את המשפט והארי נכנס לחדר.

טוב, אז... תגובות !

נטע ויובל (:

		הפרק הבא