The end of the story

זה פאנפיק ראשון שלי,אז קצת אדינות.
ואם אני לא קותבת נכון,זה בגלל שאני אולה חדשה מאמריקה,ויוטר קל לי לכתוב בענגלית,וגם בגלל זה אשיתי פאנפיק מתורגם.כתבתי אותו באנגלית,ואז שיניתי לאברית.
לא לדאוג-הפאנפיק היה עצל בטא(שבמקרא היא שחנה שלי,שהפחה להיות חברה שלי)!!!
תאנו!

ג'יני ישבה על כיסא הנדנדה שלה,וצפתה בנכדייה המשחקים בגינתה שלה ושל הארי,בעלה.היא צפתה בהם מחלונה,מאושרת אך גם עצובה.מאושרת לנוכח צאצאייה היפים,המשכלים וערכיים,אך עצובה כי היא זקנה,ואינה בכוחה לשחק עימם ולהשתעשע,וגם מכיוון שהיא סובלת ממחלות מרובות של גילאי השישים-שבעים.
הארי יצא מן חדר השינה,לאחר שהתלבש כראוי.
"אני הולך לנכדיי,עם לא אכפת לך-הבטחתי לג'ייקוב משחק קווידיץ',אחד על אחד-ג'יני,קרה משהו?"הארי שאל בטון מבודח.
אבל ג'יני הסתכלה,בחיוך מלא קמטים,על בעלה המבוגר.שערות לבנות כבר כבשו את שערו השחור,וקמטיי חיוך נראו בכל פניו.אומנם כל חמש דקות כאב לו הגב,והמשקפיים החליקו על קצה אפו כי שבר את אפיו(כמו אלבוס דמבלדור,ז"ל)באחת ממשימותיו כהילאי,אבל צבע עיניו לא דהה ולא התקמט,לא נשבר ולא כואב,ואפילו לא הלבין-הוא נשאר אותו הירוק,שג'יני הייתה מוצאת בירוק הזה,כל יום,גוונים חדשים.
"לא,לא,אני בסדר,לך שחק עם ג'ייקוב...למרות שנראה לי שאמא שלו הרבה יותר חזקה כדי לשחק נגדו בשמך-"
"ג'יני,ג'יני...לילי אף פעם לא שיחקה קווידיץ' וכנראה שאף פעם לא תשחק,גם נגד בנה הסורר ג'ייקוב,"צחק הארי."היא פשוט לא יודעת טוב כמוני."
ג'יני חייכה והנידה באצבעה."עם אתה תחזור עם כאבי גב,זאת לא אשמתי,ואני לא תהיה האישה ששרביטה תמרח על גבך שמנים-"אמרתי בטון מבודח.
הארי צחק והלך לכיוון המדשאה העצומה שלהם.
ג'יני צחקה לעצמה והלכה למטבח,להכין ארוחת צהריים לנכדייה הסוררים.
כשהגיעה למטבח,בהינף שרביט היא קראה לכל המרכיבים כדי להכין ארוחת צהריים מוצלחת.
אך ברגע שהסתכלה על הכיריים,כדי להדליק את האש בעזרת שרביטה,היא שמה לב למשהו יוצא דופן.
על אחת הכירות שכב לו יומן בצבע אדום,קטן במקצת,חבוט מאוד וישן.כתם ירוק נראה באחת הפינות.
היומן נראה לה מוכר להדהים,ושונה להכעיס.
מאיפה הוא מוכר לה?
היא פתחה את היומן,והתחילה לקרוא את העמוד הראשון...