אבולוס הזהב ועץ הסמבוק

תודה לבטא שלי

                                                                           ******

ליז הייתה תקועה במצב המעצבן בין עיירות לשינה. "ליז" - נשמעה צעקה מלמטה, "הרכבת לא תחכה". ליז התמתחה. היה לה שיער חום פרוע ועיניים ירוקות. "ליז!!!!!" זאת הייתה ממש שאגה. "מילי ובן כבר מחכים". מילי ובן הם האחים שלה, הם כבר התחילו ללמוד בהוגוורטס והם כבר ערים. ליז התמתחה שוב וקמה מהמיטה. היה קר, לא ירד גשם אבל הכל היה מכוסה במעטה דק של כפור. היא שהסתכלה על החדר שלה כאילו חיפשה משהו מוזר, היא חלמה חלום מלא בנחשים ובאיש מוזר שהנחשים קראו לו "הלורד". הייתה לה תחושה שהיא ידעה מי זה... היא התארגנה והתלבשה בשיא המהירות וירדה לאכול ארוחת בוקר. "שלום לנסיכה שהחליטה לקום" אמרה מילי, אחותה הגדולה, בקול מלגלג. בן נכנס למטבח, הוא היה גדול יותר משתיהן והחל ללמוד את שנתו השביעית והאחרונה בהוגוורטס. "אני לא נסיכה!" אמרה ליז, אבל זה לא ממש נשמע משכנע כי באמצע בין ה"לא" וה"נסיכה" נכנס לו פיהוק קטן."אני קראתי ספר על פיהוקים" התחיל בן לומר אך הפסיק ברגע שנתקל במבטי השנאה מאחיותיו הקטנות. "לא משנה" אמר והתחיל לקרוא. בן תמיד קרא. "בוקר טוב ילדים" נשמע קול נמרץ, זאת הייתה אימא שלהם שנכנסה למטבח.
ליז הייתה דומה לה מאד. אותן עיניים ירוקות ואותה נימה נמרצת בקול. "מה דעתכם שנתחיל לצאת מהבית?" שאלה אמא. הם לקחו את המזוודות, נפרדו מאביהם שנשאר בבית ויצאו.
ב-5 הדקות הבאות הם חיכו למונית אבל אף אחת לא עצרה. "אולי נכסה את הכלוב של גיפ?" הציעה אמם, "הוא מושך המון תשומת לב".ואכן, גיפ הינשוף הזקן של המשפחה השמיע קולות משונים והחל לרקוד. "בפעם הבאה שאתה גונב למישהו שרביט השתדל להיות יותר זהיר" אמרה מילי, העקיצה הייתה מכוונת לבן שבפעם הקודמת כשקרא ספר מתח ומילי הפריעה לו הוא גנב את השרביט שלה, והטיל כישוף על הינשוף שגרם לו לרקוד כל רבע שעה.
ליז כיסתה את הכלוב וכעבור 5 שניות של המתנה מגיעה מונית שלוקחת אותם לקיגס-קרוס.
הם מגיעים למחסום שבין 9 ל-10 ומחליקים דרכו. רציף 9 הוא שלושה רבעים נגלה לעיניהם.
ברציף שררה מהומה גדולה, מתרחש שם משהו מוזר. כל האנשים היו מפוחדים. נחשית גדולה ומפחידה עומדת על הקטר "איך היא נכנסה לפה???, הכניסה רק לקוסמים?!?!" כולם מתלחשים. רק ליז יודעת, זאת הנחשית מהחלום שלה.
***
דן התעורר. הוא חלם חלום מוזר, הוא הסתכל סביבו - לא שהיה שום דבר מוזר. אחרי הכל הוא בביתן שלו, ביתן אתנה. הוא חלם על ילדה מוזרה בשם "ליז", היא הייתה קוסמת או משהו כזה, הוא לא ידע בדיוק. זה היה מפחיד!
דן בן 11, אבל הוא חכם הרבה מגילו. אנבת', חצי אחותו הגדולה, נכנסה לחדר "קום כבר עצלן, יש ארוחת בוקר" הוא ניסה לקום אבל הייתה לו תחושה שהוא תקוע במצב המעצבן שבין עיירות לשינה. זה לא קרה לו הרבה. הוא היה ילד מהיר ואתלטי שתמיד קם ראשון."אתה חולה?" שאלה אנבת' "לא, אני חושב שלא" הוא ענה "רק חלמתי חלום רע", "אני בא! "
הוא התארגן, התלבש, ואכל ומיהר לפעילויות.
שיעור ראשון היה חץ וקשת מכירון. הוא בדרך כלל הצטיין בזה אבל הפעם הוא פספס והחץ נתקע בזנב של כירון. בסוף השיעור כל התלמידים הלכו ורק הוא נשאר עם כירון
"דן" אמר כירון, דן השפיל את מבטו "אני מאוכזב ממך" הוסיף כירון "אני חלמתי חלום מוזר" אמר דן, "על ילדה מוזרה בשם ליז", "אדוני, בחלום הזה היו הרבה שעונים, אני חושב שאני יודע מה זה."

                                                                                                 *****

בבקשה תגובות.

		הפרק הבא