הגילגול הבא

(הגיבור הוא פרד)
~~

המוות היכה בי כמכת ברק. נסחפתי בתוך מעגל אפלולי, בלי שום קול. הסתחררתי, לא הרגשתי את גופי, הייתי כרוח רפאים.
לפתע, הרגשתי את כפות ידי ורגליו מתקמרות, מצמיחות ציפורניים. הרגשתי את לסתי מתארכת וממנה בוקעות שיניים חדות. נאבקתי בשינוי, אך לשווא.
פיתאום, מצאתי את עצמי באמצע רחובותייה הסואנים של לונדון, בצורת חתול ג'ינג'י. זה הגילגול! חשבתי. נהפכתי לחתול, הגילגול באמת קיים, חשבתי שזו רק מעשיית ילדים!.
אך לא הספקתי לחשוב עוד הרבה, כי מתוך ההמון הסואן על המדרכה הגיחה ילדה קטנה, בת עשר לערך. על יידיה היה תלוי סל פיקניק קטן, קלוע מאניצי קש דקיקים וחומים.
"חתול!" צעקה, והחלה לרדוף אחרי. רצתי משם, ברחתי ממנה, אך היא תפסה אותי לבסוף. מגע ידייה החמימות על עורי היה חמים. "בוא, אקח אותך הביתה" אמרה, הסתובבה, והלכה עוד כחמש דקות, אני בידייה. הילדה פתחה דלת של בניין רב קומות, נכנסה, ועלתה במדרגות כשלוש קומות, עד שהגיעה לדלת קטנה וחומה. היא פתחה אותה, ובפנים התגלה לעייני מראה מקסים: דירה קטנה וחביבה, עם ספה מרפדת ריפוד אדום, וטלוויזיה שחורה.
"אמא!" קראה הילדה, ורצה לחדר האמבטיה, שם היתה אימה, ככל הנראה, שהסתרקה מול מראה קטנה.
"אמה, חמודה, כבר חזרת?" שאלה האם. היא עדיין לא שמה לב אליי.
"כן, אמא, חזרתי, והבאתי חתול ג'ינג'י קטן וחמוד. הוא היה ברחוב. תרשי לי לגדל אותו?" שאלה, ובענייה מבט מתחנן. היא כנראה באמת אהבה אותי.
"כן, בתנאי שאת מטפלת בו" אמרה אימה של הילדה, שעכשיו ראיתי ששמה היה סוזן, לפי כרטיס קטן שהיה תלוי על מיכנסי הג'ינס שלה. היא סיימה להסתרק, והניחה את המסרק בתוך מגרה קטנה.
"אני אטפל בו!" אמרה אמה, ואימצה אותי אל חיקה בעדינות.
"קחי, מיטה בשבילו" אמרה סוזן, ונתנה לאמה סלסלת קש שמצאה על הרצפה.
"אני ארפד אותה" אמרה אמה, הניחה אותי על הרצפה, והלכה לחדרה. כעבור רגע חזה עם ציפית. היא שמה אותה על הסלסלה, והרימה אותי לשם.
"איפה לשים את הסלסלה הזו?" שאלה אמה.
"שימי אותה בחדרך" אמרה סוזן. אמה הביאה את הסלסלה לחדרה, הניחה אותה בפינה ליד מיטתה, ואמרה לי: "אקרא לך פרד, אני מרגישה שזה השם המתאים לך ביותר".
פרד!, הרי זה שמי מלפני היותי חתול! חשבתי, וייללתי בהסכמה.
"אלך לקנות לך אוכל וקערות" אמרה אמה, ויצאה מהבית. נשארתי בחדרה, והצנפתי בתוך מטתי החדשה. לא כל כך נורא להיות חתול. חשבתי. עפעפי נעשו לפתע כבדים, עד שלבסף נעצמו, ושקעתי בשינה עמוקה.
~~

התעורתי למשמע צליל חריקת הדלת. "חזרתי!" הודיעה אמה לאימה, וראיתי שחייכה בשביעות רצון. היא ניגשה אלי, ושמה לי אוכל בקערות החדשות שהביאה. אכלתי. הופתעתי לגלות שאוכל החתולים שפעם נראה לי מסריח ודוחה היה טעים. כנראה שחוש הטעם שלי השתנה. חשבתי, וליקקתי בהנאה את שאריות המזון. אמה שמה לי מים. שתיתי בצימאון רב, ולאחר היא לטפה אותי. שמתי את כפי על ידה העדינה, כאות תודה.
"אמה, בואי לשטוף כלים!" שמעתי את קולו של אביה של אמה, מקס, קורא מהסלון.
"אני באה!" אמרה, ונאנחה. היא רצה לכיוון המטבח. יצאתי מהסלסלה, והלכתי בעיקבותייה. ראיתי אותה שוטפת כלים, דמעות עלו בעייני. נזכרתי באמא, בעת שהייתה שוטפת כלים. התגעגעתי לרעש המים הקולחים שהשמיע הברז ב'מחילה'.
לאחר שסיימה, נגבה את ידייה, והלכה להתקלח. אני הלכתי לשכב בחדרה, על הרצפה.
אלה מוגלגים. חשבתי, וצליל 'מייאו'  קלוש בקע מתוך פי.
רעש המים באמבטיה נפסק. אמה יצאה משם, עטופה מגבת ורודה. היא נכנסה לחדר, סגרה את הדלת, והתפשטה בנוכחותי.
אף פעם לא ראיתי נקבה מתפשטת, המראה העלה בי זעזוע עמוק. נכנסתי לסלסלה שלי, והצטנפתי שם עד שהכל נגמר. הרמתי את ראשי, וראיתי את אמה ישנה, חזה עולה ויורד בקצה אחיד.
חייכתי, עד כמה שחתולים מסוגלים לחייך, ושקעתי גם אני בשינה.

		הפרק הבא