לוסי

כל הזכויות שמורות לג'יי קיי רולינג!!!!!
פיק ראשון שלי!!!!! אני יודעת שהפרק הזה טיפה משעמם אבל בבקשה תקראו! ההמשך יותר מעניין!!!

זהו זה. עוזבים. ואני עדיין לא מאמינה. כל כך הרבה זמן אני כאן, ואז, ככה פתאום, אני צריכה לעזוב הכל. אני עוד לא מצליחה לעכל...

***זיכרון***

"לוסי קומי! זה היום הראשון בהוגוורטס!" ואני, מקווה שזה לא עוד חלום, קמתי מהמיטה כמו קפיץ.

התלבשתי במהירות, לובשת את הבגדים הכי יפים שלי, ורצתי לצחצח שיניים ולהתארגן.

והנה, לא עברו שתי שניות, והייתי בדרך לרציף. "אבא" אמרתי "אתה בטוח שיהיו לי חברים בהוגוורטס? זאת אומרת, בהתחשב במצב החברתי שלי פה אני לא יודעת אם יש לי סיכויים שם"

"את יודעת לוס, אני חושב כרגע רק על דבר אחד" הנה שוב הוא מתחיל... "על זה שיש לי כל כך הרבה מזל שיש לי בת כמוך" ואני, עוד רגע בוכה, הסתובבתי חזרה לחלון שלידי...

אוי לא הנה הוא מגיע... "רציף תשע ושלושה רבעים" קראתי לעצמי בשקט את השלט התלוי לפני. "אוקי לוס, זה ממש פשוט. רק תחשבי על מה שמחכה לך מאחורי המחסום ותעברי אותו בלי בעיה" אמר אבא כשראה את פני החיוורות. "אבא...אני לא בטוחה, אולי כדאי פשוט לחזור הביתה וזהו?" "לא לוס! את לא עושה לי את זה! קדימה את יכולה!!" הצצתי לרגע בשעון. השעה הייתה 10:55. סוף סוף משהו שהצליח להקפיץ אותי מהמקום. תפסתי את המזוודה שלי ואת הכלוב של הינשוף שלי, שוקו, (שנקרא ככה בגלל נוצותיו החומות והמהממות) והתחלתי לרוץ לעבר המחסום. לפני שנגעתי בו עצרתי מעט מחשש להתנגשות, אבל ראיתי שחצי מהמזודה שלי כבר בצד השני, אז עברתי גם אני...

ישר כשנכנסתי לרציף, נדהמתי! היו שם קוסמים ומכשפות, בכמות שלא ראיתי אף פעם בחיי!

נכנסתי לרכבת. לא היה קשה למצוא תא לשבת בו, בהתחשב בזה שיש לי שיער בלונדיני חלק ועיניים ירוקות חודרות, עם ריסים ארוכים... כאלה שכל אחד היה רוצה...

בסוף החלטתי לשבת בתא עם ילדה שנראתה בערך בגילי או שנה מעלי. היה לה שיער ג'ינג'י חלק ואהבתי את הברק הזה של השובבות שהיה לה בעיניים הכחולות.

"היי" היא פתחה כשהתיישבתי. "אני אליאנה. את יכולה לקרוא לי בקיצור אלי." היא חייכה אלי חיוך מעודד. "היי. אני לוסי" אמרתי מעט בביישנות... מאותו רגע הרגשתי שזהו. מצאתי את החברה הכי טובה שלי. במשך כל הנסיעה דיברנו על שטויות, צחקנו, שיחקנו טאקי מתפוצץ, ואפילו הספקתי להראות לה מה זה mp5 שיש לי בזכות האבא המוגל והחמוד שלי... בסופו של דבר, בלי ששמנו לב אפילו, כמעט הגענו לתחנה בהוגסמיד.שמענו את הנהג אומר בעזרת הלחש סונורוס, שאותו כבר הכרתי בגלל הסיפורים של אמא, שעוד חמש דקות מגיעים. התעטפנו במהירות בגלימות בית הספר שלנו והתארגנו לצאת. הרכבת נעצרה ופתחתי את דלת התא.המזודה נפלה וחלק מתכולתה נפלה על הריצפה. כשפניתי להרים את חפציי ראיתי עוד יד עוזרת לי. הרמתי את עיניי וראיתי מולי את הדבר הכי יפה שראיתי בחיים.

		הפרק הבא