מעבר לציד

הסבר קצר על הסדרה כדי שמי שלא ראה יוכל לקרוא:
דין וסם הם ילד קטן ותינוק בזמן שאמם נרצחה על ידי שד (צהוב העיינים, עזאזל.) שגם עירבב בדמו של סם דם של שדים. לאחר התקרית אבא שלהם מגלה וחוקר את העולם העל טבעי של השדים, רוחות והמפלצות וצד אותם, כנקמה. בתחילת הסדרה דין מגיע (אחרי 20 שנה.) לעיר שסם מתגורר בה עם ג'סיקה, חברה שלו. הוא אומר לסם (שעזב את עסק הציידות) שאבא נעלם במשך ציד ואף אחד לא מוצא אותו. אחרי שעזאזל הורג את החברה של סם כמו שהרג את אמם, סם מסכים ללכת לחפש אותו והם יוצאים למסע ציד ארוך ולחיפוש אחרי אביהם. בסוף העונה הראשונה הם מוצאים אותו ונלחמים בעזאזל, אבל הוא מנצח ובתחילת עונה 2 אביהם מת. בסוף עונה 2, הם וחבר של אבא שלהם (בובי) מצליחים להרוג את עזאזל ולהחזיר אותו לגיהינום.
בעונה 3, רובי, שדה "טובה" שעוזרת להם מופיעה, היא אומרת להם שהאפוקליפסה (סוף העולם) מתקרב ושלילית' (שדה חזקה מאוד) רוצה לשחרר את לוציפר (השטן) בעזרת אחד מ44 החותמים.
בסוף העונה השלישית סם ודין הולכים להילחם נגד לילית', דין נהרג, רובי חוזרת לגיהינום, וסם נשאר בחיים ומגלה שיש לו כוחות נגד שדים.
בתחילת העונה הרביעית (ובדיוק פה מתחיל הפאנפיק.) דין חוזר מהמתים, והכל כבר יתבהר לכם בהמשך הפאנפיק. מושגים ודברים כאלה אני אוסיף כוכביות בסוף כדי לבאר. ^^

הפרק:

"מה?" נאלצתי לבקש מהמשוגע שדיבר איתי לחזור על דבריו שנית. 
"ראיתי את ג'ון לנון!" הוא צהל ובעיניו בערה אש קטנה של התלהבות. "הוא רדף אחריי! ואז יוקו אמרה לא שיפסיק!"
אחות הרימה את עיניה אלינו בתמיהה. "ואז לד זפלין דחפו אותך מהחלון, בטח." השלמתי אותו בסתמיות. "אתה בטוח שזה מה שקרה?"
"כן!" הוא נעמד על השולחן וקרא לסובבים אותו. "כל זה בגלל הבניין הזה! הבניין המקולל הזה! שהשד יציל אותנו ממנו! ברחו כל עוד נפשכם בכם! הוא לא יעזוב אותכם לעולם! תיזהרו!" 
האחות ניגשה אליו במהירות והובילה אותו לחדרו.היא הביטה בי במבט מתנצל. 
"סליחה," מלמלה בהתנצלות, "הוא צריך להירגע. וגם *סוכן פדרלי לא יכול לשנות את זה."
"זה בסדר." מלמלתי בזמן שהמשוגע המשיך לצרוח שלד זפלין יחריבו את העולם. קמתי והנהנתי למזכירה. תרתי בעיניי אחרי קרוליין, אבל היא לא הייתה שם. איפה את? שלחתי לה הודעת טקסט במהירות.
התשובה לא איחרה לבוא: בבית-הקפה. תמשיך ישר עד שתראה אותו.
צייתי להוראות שלה. הלכתי ישר עד שראיתי בית קפה עם קירות בצבע בז'. 
דרך החלון ראיתי את קרול, ומיהרתי להיכנס ולשבת מולה. היא הייתה בת עשרים ושתיים, כמוני. היה לה שיער בלונדיני מאוד, שהשתרך על כתפיה עד איזור החזה ונהייה גלי ככל שהתקרב לשם. היא הרימה אליי את עיניה השחורות. "מה לקח לך כל-כך הרבה זמן?" שאלה.
"אם היית במקומי, כלומר הולכת לבית משוגעים לדבר עם קורבן שנהייה קצת פסיכי, גם לך זה היה לוקח זמן." אמרתי. "אבל לא, תמיד אני נדפק עם בית המשוגעים המזורגג. מה את שותה?"
"שוקולטה," היא אמרה בסתמיות ולקחה עוד לגימה מכוס השוקולטה שלה.
"שוקלטה?"
"יש לך בעיה עם זה?" קרול הרימה גבה בספקנות. "בכל אופן... ידעתי שלא תרצה שוקלטה, אז קניתי לך קפוצ'ינו." היא קירבה אליי כוס נוספת. 
שתיתי מעט. נחמד, הדבר הזה. "מה היה המקרה שאת הסתבכת איתו?"
"דומה, אבל היו מפורסמים אחרים מהעבר," היא נאנחה. "מה זה יכול להיות לדעתך?"
משכתי בכתפיי, "לפי מה שידוע לנו, זה יכול להיות רק משנה צורה או **מדמה מציאות."
"משנה צורה שמשתנה לכמה גופים ביחד?" היא פלטה נחרת בוז וצמצמה את עיניה.
"אז מדמה מציאות." נאנחתי בוויתור. 
"יותר טוב," היא סיימה מהר את השוקולטה שלה והמשיכה, "בוא נחזור למלון, אני לא אוהבת את בית-הקפה הזה." 
"טוב..." אמרתי ושתיתי את שארית הקפוצ'ינו. "יש לך שפם של קצף..." אמרתי לה, ולפני שהיא הספיקה להגיב נישקתי אותה וליקקתי את השוקו. היא חפרה לתוך הפה שלי בחזרה, ונפרדנו רק אחרי כחכוח של המלצרית מאחורינו.
"הנה החשבון." היא אמרה בחביבות.
"מציצנית," השתעלה קרול בכדי להסוות את מה שאמרה.
"תירגעי, היא בסך הכל רוצה טיפ." נחרתי והוצאתי מהארנק שלי את הכסף לתשלום. "הנה." הושטתי לה את הכסף. קרוליין כבר הספיקה לצאת מהבית קפה ולהפציר בי להזדרז בפנטומימה דרך החלון.
הלכנו לעבר המוסטנג השחורה-כסופה מודל '81 שלי. "אני לא אוהבת את העיירה הזאת, היא עושה לי בחילה כזאת." אמרה בחלחלה. "בוא נסיים את העבודה ונצא מפה כמה שיותר מהר." הודיעה קרול כשהתנעתי.
משכתי בכתפיי.
הבטתי בבבואתי במראה הקדמית. השיער החום-ג'ינג'י שלי עמד בצורה התמידית שלו; לא משנה כמה אני אנסה להעמיד אותו בצורה אחרת – הוא תמיד יישאר כמו שהוא. הסבתי את מבטי לאחור.
הגענו למוטל. החניתי את המכונית ועלינו לחדר שלנו. דיירי החדר שמולנו היו בחוץ; שני בחורים מחובקים, עוד גבר מבוגר יותר ושמנמן עם כובע, ובחורה ברונטית שירדה במדרגות במהירות בעודה מייבבת.
"אאוץ'." אמרה קרול כשסגרנו את הדלת.
"מה אאוץ'?" שאלתי בתמימות.
היא התבוננה בי כאילו הייתי מפגר, "לצאת עם מישהו סופר חתיך ואז לגלות שהוא הומו ושהחבר שלו חזר אליו." היא נרעדה.
"אני לא הומו!" מחיתי.
"לא דיברתי אליך," סיננה. "התכוונתי לאלה שהיו בחוץ. טמבל."
"אה." השבתי, "הממ... כן, אני מניח שזה כואב."
היא גלגלה עיניים בהבעת ה"מה-אתה-מבין" שלה. "תגיד," היא עטתה פרצוף חושד. "הם לא היו מוכרים לך מאיפה שהוא? אני מרגישה כאילו ראינו אותם פעם..."
"או שאולי," כחכחתי בגרוני. "זה היה מתי שהוא שלא הייתי." אמרתי בקול.
היא פיהקה בשעמום. "אני עייפה, הלכתי להתקלח."
שמעתי את הברז נפתח ואת המים ניתזים עליה. גם אני התעייפתי פתאום.
שמעתי קריאות עמומות מהחדר שמולנו. מאוד קיוויתי שזה לא מה שחשבתי שזה. התיישבתי על הכיסא הגדול שליד השולחן העגול הקטן ונרדמתי.
"אדוארד, קום." קרוליין העירה אותי בנשיקה. 
פקחתי את עיניי, קרול ניצבה מולי בחלוק אמבטיה לבן ושיער עדיין רטוב.
פיהקתי בקול, "העבודה הזאת מעייפת אותי. משהו מטורף."
"טוב, לפחות לך להתקלח..."
"אין לי כוח." פיהקתי שוב והתמתחתי.
"אבל אתה מסריח!" היא צחקקה.
קמתי והלכתי איתה אל המיטה. 
"אני אתקלח בבוקר." אמרתי בעודי פושט את הבגדים ונכנס מתחת לשמיכה. צפיתי בקרוליין מתארגנת לשינה. "בואי לפה..." מלמלתי כשהיא נשכבה על המיטה. הצמדתי אותה אליי וחיבקתי אותה.
"מסריח." היא גנחה.

התעוררתי מרעשים שבאו מהחדר שמולנו. "הם זוג רעשנים רציניים." מלמלתי לעצמי. קמתי בלי לעורר את קרוליין ונכנסתי להתקלח.
"אד?" שמעתי קריאה מחוץ לאמבטיה.
"אני מתקלח." קראתי בחזרה.
קרול נכנסה וצחצחה שיניים. "תתארגן מהר, היום הולכים לבדוק את הבניין." 
"יש לך את המיקום שלו?" אמרתי ויצאתי מהאמבטיה.
היא גלגלה עיניים, "מי שחקרתי אותה, אתה יודע, אמרה לי." 
"אה, נכון. הרי אני נדפקתי עם חולי-הנפש, לא את."
התלבשתי במהירות. נשמעה דפיקה בדלת. "אני אלך." אמרתי.
פתחתי את הדלת, אחד הבחורים עמד שם. היה לו שיער שטני עם בלורית מחודדת ועיניים ירקרקות. "היי, גבר." הוא אמר. "יש לכם סבון? משום-מה אין לנו, ואח שלי נקבה מדי בשביל להתקלח בלי סבון." הוא גיחך.
'אחים, הא?' חשבתי. "שנייה אני אלך להביא." אמרתי והלכתי להביא לו.
"זה אלה מהחדר שמולנו?" לחשה קרול בהתרגשות.
"כן, הם אחים." צחקקתי.
"תשאל אותו איך קוראים לו!"
"טוב, טוב." לקחתי את הסבון וחזרתי אל הפתח. "הנה." הושטתי לו.
"תודה, אחי." הוא פנה ללכת.
הססתי לרגע. "אממ...תגיד, איך קוראים לך?"
"דין." הוא השיב ונכנס לחדרו.
--------
*סוכן פדרלי - ציידי רוחות מרבים להשתמש בתעודות זהות מזויפות, ותעודות של סוכנים פדרליים וכדו' כדי שיוכלו לחקור את העדים למעשה הנחקר.
**מדמה מציאות - אדם (כמובן שהוא לא אנושי.) שמסוגל לדמות מציאות. למשל, לדמות שאתה ביער ושמשטרה עוצרת אותך.