לוליפופ

ץסליחה שלקח לי זמן!!!!!!!!!!!!
הנה הפרק,תהנו!!!1

השתדלתי להתנהג כאילו הייתי בפיצוץ כל הזמן.מרחתי עליי במהירות פיח,פרעתי את השיער הג'ינג'י המדובלל שלי,השתעלתי וזרקתי את עצמי על הרצפה.
התבוננתי מסביב,וקמתי לאט לאט.
"וואו,"מלמלתי.
כי ראיתי אותו.
הוא היה כמו האביר על הסוס הלבן,שיצא מתוך ים של אש.השיער הברונזה שלו,שהדהים אותי כל פעם מחדש,היה חרוך פה ושם,אבל זה רק החמיא לו.גלימתו הייתה מכוסה שבבים של עפר ופיח,אבל הוא נראה רק יותר יפה,גזעי ופראי.
פשוט בהיתי באוליבר.
אבל חזרתי לעשתונות,והבטתי בפרופסור בארנס.
הוא,לעומת אוליבר,נראה כמו כלב ים ענק ואפור.הכרס שלו הייתה מכוסה בעפר,וגלימתו הייתה קרועה ושרופה.שפמו האלגנטי לשעבר,היה כעת פרוע ואפור,ושיווה לו מראה של כלב ים,כמו שאמרתי.
כמעט שצחקתי,אבל עיניו היו קרות כמו קרח,ולא יכולתי לצחוק.
"עם,"הוא לחש,וכל הכיתה החצי מעולפת שמעה,אף על פי שקולו היה שקט כמעט כמו דממה,"אני יתפוס את מי שעשה את זה,"הוא אמר,ופנה להביט לכל תלמיד ותלמידה לעיניו,מבט נוקב,קר ומחושב.
"אני ייתן לו לעשות עונש שהוא לא יישכח לעולם,"עכשיו היינו צריכים ממש לקרוא את שפתיו כדי להבין על מה הוא מדבר.
"איזה עונש?"צייץ ילד אמיץ אחד.
הייתי בטוחה שלילד הזה יש את הכי הרבה מזל בעולם,ובאותה מידה גם את העונש הכי גדול בעולם,אבל הפרופסור רק חייך וחשף את שיניו הצהובות והעקומות,חיוך חסר הומור ושמחה.
"העונש יהיה,"הוא אמר,הפעם הקול נורמלי לחלוטין,אבל עדיין ארסי כשל נחש,"הליכה לבד ליער האסור,להקיף אותו ולחזור חזרה לטירה,לנקות את הגביעים בחדר הגביעים עד לחג המולד."
ילד אחד התמוטט מרוב הלם.טוב,זה היה הילד ששאל מה העונש-כנראה התחרט על מה שאמר.
פערתי את פי.
הצלצול נשמע.יצאתי יחד עם כולם,נרעשת,נסערת.
ואוליבר הסתכל עליי.
אוליבר?
"היי,את,"הוא קרא,ופנה אליי.
הלב שלי יצא כמעט מהצלעות.הוא יודע שזאת אני?הוא גילה את מה שכתבתי לו?חוץ מזה,הוא התקרב אליי.
אליי,הילדה המשוגעת.
"כ-כן?"גמגמתי,ושיחקתי עם הריץ'-רץ' של התיק.
"אני צריך לדבר איתך,"הוא אמר,ולפתע חייך חיוך רחב וזוהר,שגרם לי כמעט ליפול.
"בואי,נדבר בחוץ.איזה מזל שיש הפסקה,אני לא יכול לשמור את זה כל כך הרבה זמן."
הלב דפק מהר,הרגשתי איך הדם זורם בקילוחים.מה אומרים?מה עושים?מה הוא רוצה להגיד לי,ולמה?
השאלות שיחקו פינג-פונג בראש שלי.פעם אחת מחשבה אחת ניתזה בצד ימין של ראשי,ופעם אחת בצד האחר.
פינג-פונג.פינ-פונג.
"נו?את באה?"הוא שאל,ובלי לחכות לתשובה,משך את ידי ורץ לכיוון המדשאות.
יצאנו החוצה,ואני הייתי מאושרת,אבל גם המומה.
יכול להיות שהתכונית שלי הולכת להשתבש,בגלל דבר נפלא שקרה?
האושר השתלט על ההלם.שחררתי צחוק.
"לאן אתה לקוח אותי?"שאלתי.ידי עדיין הייתה בתוך ידו,ורצנו,לעבר המדשאות,השמש קרנה,הדשא היה ירוק,השמיים כחולים ללא ענן,ואפילו צמח פרח פה ושם.
חלום שמתגשם.משהו בסגנון.
"אני לקוח אותך למקום מופלא."הוא אמר.
הלב כבר מזמן הלך לאיבוד איפשהו באזור התחתונים,אבל עכשיו הראש התחיל להסתובב.
יכול להיות שזה מה שאני חושבת שהולך לקרות?

הפרק הקודם		הפרק הבא