איך באמת נוצרה מיס פאקמן

פאנדום: המשחק "פאקמן".
דירוג: G
ז'אנר: קראק
מילים: 672.

הערות: המושג "פאקו פאקו" אמור להיות משחק מילים, משום שהמשחק פותח ביפן ושם קראו לו "פאקו פאקו".
וכן, יש משחק כזה.

איך באמת נוצרה מיס פאקמן:

גיבורנו פאקמן, הסמיילי הצהוב בעל הפה הגדול והרעב הלא מוסבר נקודות, ברח מהרוח האדומה, בלינקי, שאיימה לאגף אותו בפינה השמאלית של המבוך. הוא מיהר אל הנקודה הלבנה הגדולה שתגרום לבלינקי להעלם ואז הוא יקבל עליו 200 נקודות בונוס. אך ברגע שהתקרב לנקודה, הופיעה הרוח הורודה, פינקי, מצד ימין והחליטה לאכול אותו ואת שארית חייו.

לגיבורנו פאקמן נמאס מרוחות צבעוניות, נקודות קטנות ופירות לא משביעים וממבוכים כחולים. לכן הוא פתח בשביתה. הוא ישב ימים ולילות בתוך הכלא הקטן של הרוחות, שחיפשו אותו במבוך, מחכה לרגע בו מישהו ישים לב לסבלו.

כעבור כמה מיקרו-שניות, שנמשכו שבוע בארץ הפאקמן, רעד המבוך והופיע היוצר המשחק מול פאקמן. הוא שילב את ידיו המפוסלות בכעס והביט בפאקמן, שישב לו בנוחיות עם פחיות הבירה של הרוחות וצפה בשידורים חוזרים של הפרסומת "פאקו פאקו".

"אדון פאקמן," קרא היוצר המהולל. "מדוע אינך אוכל את הנקודות והפירות שפיזרנו לך במגרש?"
פאקמן פתח את פיו הענק לענות, אך כל מה שיצא היה: "וואקה וואקה וואקה! וואקה וואקה וואקה – וואקה! וואקה?" כמובן שזו הייתה שפתו היחידה של פאקמן והיוצר הבין כל מילה. בסדר, כמעט כל מילה. אולי איזה וואקה אחד או שניים שלא היו במיליון האנגלי-פאקמני שלו.
היוצר הנהן. "אני מבין, אינך מרוצה מכך שאתה נאלץ לאכול רק נקודות כל היום ולברוח מבליקי, פינקי, אינקי ו, מה שמה של הרוח הכתומה?"
"וואקה," אמר פאקמן.
"נכון, קלייד. אני תמיד שוכח את שמו. ובכן, אדון פאקמן, אתה חתום על חוזה חיים, עלייך להמשיך לאכול את הנקודות והפירות עד סוף שארית המשחק, אחרת-"
"וואקה וואקה וואקה וואקה! וואקה, וואקה, וואקה, וואקה! וואקה וואקה וואקה וואקה וואקה וואקה, וואקה וואקה וואקה!"
"אדון פאקמן, אין צורך לקלל!" קרא בזעם היוצר והמבוך שוב רעד. "אנחנו ננסה לסדר לך משהו, אין צורך לאיים על התפטרותך או לקלל אותי בקללות נעימות אוזן כמו "פאק יו", זה מיותר לחלוטין!"
"וואקה וואקה וואקה," אמר פאקמן. "וואקה וואקה וואקה, וואקה וואקה וואקה וואקה וואקה וואקה וואקה וואקה, וואקה וואקה וואקה!"
"כמובן אדון פאקמן, חיים הם משעממים ללא אישה יפה לצידך. אני אדבר עם הממונים עלי, נראה מה אוכל לעשות," אמר היוצר. "בינתיים חזור למשחק, אחזור בקרוב."

כעבור שלושה ימים בארץ הפאקמן:
גיבורנו החליט למהר הפעם אל הנקודה הגדולה, כדי שבלינקי, הרוח האדומה, לא יתפוס אותו כעת. הוא פנה שמאלה במסלול, אך קיילד, הרוח כתומה, החליט להופיע מצד שמאל. גיבורנו מיהר אל הדרך ממנה בא, פנה שוב שמאלה, במעבר הבא, עלה למעלה, פנה שמאלה ואכל את הנקודה. הוא מיהר לרדוף אחרי הרוחות, כשבדיוק המבוך הטלטל וגיבורנו מצא את עצמו שוב במאורתם של הרוחות.
"שלום אדון פאקמן," אמר היוצר המפוקסל. "דיברתי עם הממונים עלי והם קבעו שלא נוכל ליצור לך אישה, אך נוכל להפוך אותך לאחת."
"וואקה וואקה וואקה-"
"אדון פאקמן, חכה עם התלונות," אמר היוצר. מולו הופיע סרט ורוד עם קימוטים נשיים וחמודים. "במידה ותחליט לשים את הסרט, הרוחות ירגעו מעט ברדיפות שלהם, אתה תוכל לסיים את השלבים במהרה ולנוח."
"וואקה וואקה וואקה וואקה?" שאל פאקמן.
"אני מצטער, אדון פאקמן, אך הממונים לא הסכימו להעלות לך במשכורת גם השנה. תצטרך להסתפק בנקודות ובפירות."
אם פאקמן היה יכול להאנח, זה מה שהוא כנראה היה עושה, אך על פיו הענק היה החיוך הענק והתמידי.
"וואקה וואקה וואקה וואקה?" שאל פאקמן, מביט לכיוון הסרט הורוד.
"ובכן, מה שאתה צריך לעשות זה להעמד מתחת לסרט וכל המשחק ישתנה. במידה והמשחק יתפוס, אתה ככל הנראה תקבל העלה קטנה במשכרות. זה אם המשחק יתפוס, כמובן," מיהר היוצר להוסיף. "ובכן? מה אתה בוחר?"
גיבורנו החליט להתפשר ונעמד מתחת לסרט, שהוצמד על ראשו בן רגע. הסרט היה לא נוח ומהודק וכשפאקמן רצה להתלונן, קולו יצא צייצי ונשי.
"וויקי!" קרא פאקמן, סליחה – מיס פאקמן.
"אה כן, הקול זה דבר נלווה לאירוע," אמר היוצר. המבוך הטלטל וכולו נצבע בורוד זועק. "בהצלחה לך, מיס פאקמן," איחל היוצר ומיהר לצאת מהמשחק.

המסך חזר לנקודת ההתחלה, כשמיס פאקמן מיהרה לאכול את הנקודות ולשחק כרגיל, מתעלמת מהחשק לברוח מהמסך וללכת לקנות נעליים ורודות שיתאימו לסרט. כשבילנקי, פינקי, אינקי וקלייד ראו אותו, הם מיהרו לרדוף אחר הבחורה היחידה במשחק, בתקווה להזמין אותה לצאת איתם (כמובן שהם רוחות משחק מטומטמות, ששכחו שברגע שהם יגעו בה היא תעלם).
גיבורנו פאקמן קילל את היום בו הסכים להצמיד לראשו את הסרט הורוד ההוא ולשחק בתור מיס פאקמן.

את ההעלאה במשכורת הוא לא קיבל.
("וויקי!"
סליחה, קיבלה.)