ויסקי נקי

ויסקי נקי
 
~*~
הארי עצם את עיניו, לוחץ אותן סגורות מספיק זמן בכדי למחות את התמונה מראשו, ואז פקח אותן שוב.
 
זה לא עבד. דראקו מאלפוי עדיין עמד במפתן דלתו. דראקו מאלפוי- אדם שהארי לא ראה עשר שנים, שהוא הניח שמת, או שהפך עני, או שפורנס על ידי איזו מכשפה אמידה ולא-כל-כך-חכמה איפשהו ביבשת. הארי תהה האם הוא חולם, כיוון שהסיטואציה הייתה משונה מכדי להיות אמיתית. אבל שם היה מאלפוי, עומד במפתן דלתו של הארי ללא סיבה ברורה. הארי מצא שהוא הצליח רק לבהות בחוסר אמון.
 
הבעתו של מאלפוי התחלפה מזהירות סתמית למרוגזת. "עדיין אין לך כל נימוסים, נכון?"
 
"מה? הו." הארי הלך אחורנית מבלי לחשוב, מחזיק את הדלת פתוחה. רק אחרי שמאלפוי נכנס לסלון ביתו הקטן עלו בו ספקות. הוא הסיר את הגנותיו בשנים של שקט יחסי שלאחר סוף המלחמה. אז, הוא לא היה פותח את הדלת מבלי להטיל קודם סדרת לחשי הגנה.
 
אבל מאלפוי לא נראה מאיים, עומד על השטיח הבלוי ומקלף את כפפותיו מידיו, מביט סביב בחדר בקימוט אף. "אז כאן אתה גר," הוא אמר במשיכה באפו בבוז. זו לא הייתה שאלה.
 
הארי סגר את הדלת ושילב את ידיו על חזהו, נאבק להבין את הסגת הגבול הזאת. "מה אתה עושה כאן, מאלפוי?"
 
מאלפוי הרים גבה. "האין אתה אמור להציע לאורח שלך משקה לפני שתחקור אותו?"
 
"האין אורחים אמורים לשלוח ינשופים לפני שהם מופיעים בעשר וחצי?" גמל הארי.
 
"מארח אדיב לא מדגיש את כללי הנימוס העלובים של אחרים," השיב דראקו בחיוך שחצני. "אני אקח ויסקי. נקי."
 
הארי חרק בשיניו, אבל לא חשב על כל סיבה לסרב לו. מלבד העובדה שמאלפוי היה כעצם בגרונו של הארי רוב ילדותו, ואויב מריר במהלך שנות המלחמה. טוב, הארי טעה בנוגע לחלק מזה, לא? בדרך כלל הוא לא היה מאלו ששומרים טינה, אבל עם מאלפוי, זה היה מפתה להחריד. ועדיין, כל זה קרה בעבר, וזה יהיה מיותר למדי לפתוח פצעים ישנים עכשיו. ככל שמאלפוי יקבל משקה מהר יותר, כך הם יוכלו לגמור את זה מהר יותר ומאלפוי יעזוב.
 
הוא הצמית את מאלפוי בנעיצת מבט קשה של `אל תיגע בכלום` לפני שהלך למטבח להביא את המשקאות. כפי שהתברר, היה לו בקבוק ויסקי מאלט יחיד נסתר בשידה גבוהה, דבר שהוא קיבל כמתנת חג מולד מרמוס לפני שנים. למרות זאת, הוא לא היה מחסידי המשקאות החריפים, כך שהבקבוק מעולם לא נפתח. הוא מזג לשתי כוסות ולקח אותן לחדר הסלון.
 
מאלפוי הסיר את מעיל הצמר האופנתי שלו והתיישב על ספתו של הארי. הוא בחן את החדר כאילו הוא לא לגמרי האמין שמישהו יחיה בתנאים כאלה. הארי נצר את לשונו והושיט למאלפוי כוס, ואז התיישב מעברה הנגדי של הספה. זה הרגיש מתורבת הרבה יותר מידי, בהתחשב בנסיבות.
 
מאלפוי סובב את הכוס והרים אותה לאפו, ואז הוריד אותה שוב. "ובכן, פוטר. איך הסתדרת?"

הארי פתח את פיו וסגר אותו שוב לפני שענה. "אני... בסדר, אני מניח. לא יכול להתלונ-" הוא הקדיר את מצחו. כך זה לא היה צריך להתנהל. "למה אתה כאן?"
 
מאלפוי לגם מהכוס ומשך בכתפיו. "הייתי בסביבה וחשבתי שאקפוץ לכאן, אתה יודע. לבקר."
 
הארי נעץ בו מבט לכמה רגעים לפני שהבין שפיו פעור לרווחה. "...לבקר?" 
 
מאלפוי נשען אחורנית כנגד כריות הספה וחייך. "כן, לבקר. זה מה שחברים עושים, אתה יודע."
 
"אנחנו לא חברים."
 
"כמובן שאנחנו כן."
 
עיניו של הארי הוצרו. מאלפוי זמם משהו; זה וודאי העניין. "מה העניין, מאלפוי? אני חייב להיות בעבודה מוקדם בבוקר."
 
מאלפוי הוציא אנחה למודת-כאב. "אני רואה שלא השתנת. מה אתה עושה עכשיו בעבודה?"
 
"אני עובד בממשלה," השיב הארי, עדיין חשדני. "עדיין לא אמרת לי למה אתה כאן."
 
"מבקר, כמובן," אמר מאלפוי, עיניו נוצצות מעבר לזכוכית הכוס בזמן שהרים אותה אל שפתיו. "האם התחתנת פעם?"
 
"אני... לא." נע הארי, מרגיש שלא בנוח. הוא באמת שלא רצה לנהל את השיחה המסוימת הזאת. "ארמ, אתה?"
 
מאלפוי צחק. "הם כבר הפכו את זה לחוקי?"
 
הארי מצמץ אליו, מבין. "למעשה... טוב, המוגלגים כן- לפני בערך חמש שנים."
 
"האמנם?" שאל מאלפוי, לא מפסיד רגע. "ועדיין אתה רווק?"
 
הארי הסמיק. הוא בדיוק נפרד ממישהו לפני מספר שבועות, אבל הוא לא עמד לספר על זה למאלפוי. הוא שמר על חייו הפרטיים בשקט, היות שהוא עדיין היה ידוע-מספיק בכדי שיעניין את העיתונים. לאחרונה לא קרה דבר חשוב בעולם הקוסמות, כך שהרכילות החדשה ביותר הייתה בכותרות הראשיות רוב הימים.
 
הוא קימט את מצחו. איך מאלפוי ידע שהוא...?
 
"חשבתי עלייך די הרבה בזמן האחרון," המשיך מאלפוי, מחייך בנעימות כאילו הם באמת היו חברים ותיקים. "אתה נראה טוב."
 
הארי הניח את כוס הויסקי בה לא נגע על שולחן הקפה. "תראה, אני לא יודע למה אתה כאן או בשביל מה, אבל אתה יכול להפסיק עם המשחקים ולהגיע לעניין? אני צריך ללכת לישון."
 
מאלפוי הרים גבה. "טוב, אם אתה בכזה חיפזון לחוות בשנית זמנים עברו-"
 
הארי צחק לפני שהיה יכול למנוע מעצמו. "אתה הוזה, נכון? היית בבית משוגעים כל השנים האלו, זה העניין?"
 
"הארי, אל תהיה כזה קנטרן," אמר דראקו. הוא הניח את כוסו וגלש קרוב יותר, הבעתו פראית. "היינו צעירים מדי, אבל זה היה טוב כל עוד זה נמשך."
 
לאימתו, הארי חש שהוא מסמיק. הוא חמק אחורנית עד שפגש במשענת היד של הספה. "אין לי מושג על מה אתה מדבר."
 
מאלפוי התקרב אפילו יותר והושיט יד מעבר לפניו של הארי בכדי למקם יד אחת על משענת היד של הספה, לוכד אותו ביעילות. "הייתי בלונדון בשביל עסקים, וחשבתי שנוכל לתת לזה הזדמנות נוספת, אתה יודע. למען הזמנים ההם."
 
הארי נרתע אחורנית אל כריות הספה, ראשו מסתחרר. מאלפוי היה משוגע לחלוטין.
 
הוא התקרב אפילו יותר, כה קרוב עד שהארי היה יכול להרגיש בנשימתו החמה כנגד לחיו. "חשבתי על הלילה ההוא בצריף המטונף בסקוטלנד, כשהסתתרנו מהלסטריינג`ים ואתה ליקקת את ה-" ואז, מאלפוי עצר והתרחק, נועץ מבט בפניו של הארי. הבעתו השתנתה. "אתה באמת לא זוכר."
 
סביר להניח שיהיה זה חכם לא להצביע על חוסר ההיגיון שבסיפורו של מאלפוי, אז הארי רק נענע בראשו. "כלל לא."
 
מאלפוי נשען על הספה, נראה המום. "אני לא מאמין לזה. ביקשתי מהם לא למחוק לך את הזיכרון. הם אמרו שהם לא יעשו את זה."
 
"מה?" ירק הארי, נחרד.
 
מאלפוי נענע בראשו. "הם הבטיחו."
 
"מי מחק את- על מה אתה מדבר?"
 
מאלפוי נעמד ואסף את מעילו, ולא השיב. להארי לא היה מושג מה עליו לחשוב בנוגע למה שהרגע קרה. זה נשמע מגוחך, ולא ייתכן שאמיתי- אבל נראה שמאלפוי האמין בזה. זה בהחלט הסביר את התנהגותו המוזרה.
 
ובכן, הייתה גם אפשרות הטירוף, אבל הוא לא נראה מטורף. למעשה, הוא נראה מעט מאוכזב.
 
מה אם זה באמת נכון? זכרונו של הארי משנות המלחמה היה מלא חורים, מכיוון שרבים מזיכרונותיו הגרועים ביותר ננעלו בביטחה בהגיגית, ואחרים היו בארכיוני משרד הקסמים ליתר ביטחון. היה קשה להבדיל מה הוא בחר לשכוח ומה נלקח ממנו מטעם "ביטחון עולם הקסמים".
 
הארי הרגיש סלטה משונה בבטנו. מה אם מאלפוי צדק?
 
"חכה," אמר הארי, קופץ על רגליו בעוד מאלפוי לבש את מעילו והלך לכיוון הדלת. "הרגע אמרת לי שלפני שנים הוטל עליי לחש זיכרון, כנראה אחרי שאנחנו..." הוא נפנף בידו, לא מסוגל לסיים את המשפט. "אתה לא יכול פשוט לומר משהו כזה ולהסתלק, ללא הסברים נוספים!"
 
"מה זה משנה?" השיב דראקו, לא לגמרי פוגש במבטו של הארי. הוא עטה שוב את כפפותיו, מניד בראשו. "מנקודת מבטך, זה מעולם אפילו לא קרה. אין שום טעם לספר לך עוד."
 
הארי אחז בעורף מעילו ודחף אותו כנגד הדלת. "הו, לא אתה לא! אתה לא יכול פשוט להופיע במפתן הדלת שלי, להפיל פצצה שכזאת, ואז לעזוב כאילו זה מעולם לא קרה!"
 
מאלפוי החזיר לו מבט ובלע את רוקו, ומשהו שבהבעה שעל פניו נראה כמעט מוכר. הארי קפא ונאבק לתפוס בקצה הזיכרון הזה, אבל הוא חמק כה מהר עד שהוא לא היה יכול להיות בטוח באמיתותו. אולי היה זה רק הדרך בה מאלפוי הביט בו, כמעט מזמין אותו להתקרב, או הדרך בה שפתיו היו פשוקות מעט, ולחות, כאילו הוא בדיוק ליקק אותן. מאלפוי עצם את עיניו.
 
הארי מצמץ. הם היו הרבה יותר מידי קרובים. יהיה זה קל לסגור את המרחק ולהצמיד את שפתיו כנגד אלו של מאלפוי, וכל דבר עלול להתרחש אחרי זה- כל דבר.
 
אבל זה לא היה מה שהוא צריך עכשיו. הוא רצה שמאלפוי יעזוב, ואז הוא יוכל לחשוב על זה, אולי לערוך מחקר קטן, לעבור על כמה מזיכרונותיו, לנסות להבין מה קרה, אם בכלל משהו קרה.
 
עיניו של מאלפוי נפקחו שוב, והארי שחרר אותו, נבוך. הוא נסוג מהדלת והריץ יד בשיערו. הדממה שנמתחה ביניהם הייתה מביכה, אבל הארי לא הצליח לחשוב על משהו לומר. ראשו היה ריק באופן מוזר.
 
"ובכן," אמר מאלפוי לבסוף. "אני מניח שאני-"
 
"ארוחת צהריים?" פלט פתאום הארי.
 
מצחו של מאלפוי התקמט בבלבול. "סליחה?"
 
"רוצה שנאכל מחר ארוחת צהריים ביחד? אני מתכוון, אם עדיין תהיה בעיר?" מאלפוי פשוט נעץ בו מבט למספר שניות, אז הארי המשיך לגשש באפלה: "אני לא יודע מה קרה, אם משהו קרה, אבל... תן לי קצת זמן לחשוב על זה. אולי נוכל לדבר מעט, לכל הפחות?"
 
מאלפוי הנהן, רמז לחיוך על שפתיו. "בסדר." הוא יישר את מעילו המקומט ואז פנה לדלת ופתח אותה. "אני אשלח לך ינשוף בבוקר."
 
הוא סגר אחריו את הדלת. הארי בהה בה לרגע לפני שחזר לספה ושקע באותה הנקודה בה היה לפני מספר רגעים, כשמאלפוי היה כה קרוב אליו, ידיו כמעט סביב הארי, לוכדות אותו כנגד הריפוד ולמעשה לוחש לו דברים גסים באוזן.
 
זה היה סוריאליסטי למדי.
 
הארי נאנח והושיט יד לכוס הויסקי בה לא נגע, סובב את כוסו ורחרח אותה לפני שלגם מעט. זה שרף את לשונו והעניק הרגשה לוהטת שיורדה במורד גרונו, אבל הטעם שזה השאיר לא היה לא-נעים. למען האמת, זה היה מתוק במקצת, אפילו מבעד לקשיחותו הראשונית.
 
הארי לא היה בטוח למה, אבל לפתע הוא ציפה לארוחת הצהריים מחר.
 
~*~
סוף
 
הודעת סיום: בין אם הפיק מתאר משהו שהוא כמעט נשיקה ראשונה, תלוי בהאם אתם מאמינים לסיפור של דראקו. בכל מקרה, זאת הראשונה מנקודת מבטו של הארי. ;-)