האגריד הכושל

דפיקות נשמעו בדלת משרדו של אלבוס דמבלדור.
"יבוא," נשמע קולו העמוק של פרופסור דמבלדור. הדלת נפתחה בחוזקה, והאגריד עמד בפתח, מתנשף מעט. מבטו של דמבלדור התקדר בראותו את האגריד. "אני שמעתי שהמנהל כבודו הוא קרא לי," אמר האגריד בקולניות. "אמת." אמר דמבלדור באטיות. האגריד התיישב בכיסא, שרעד קלות מכובד משקלו, וחיכה להסבר מדמבלדור.
דמבלדור נאנח. "קראתי לך, האגריד, משום שרציתי לדעת מה קורה לך בתקופה האחרונה."
"זה הוא למה שאני רציתי לבוא אליך, פרופסור דמבלדור כבודו. אני לא יודע מה הוא קרה לי, אני רק יודע ששום דבר הוא לא מצליח לי."
"חשבת על אפשרות פרישה?" שאל דמבלדור בעדינות.
"פרישה?!" הזדעזע האגריד. "מה פתאום?! שאני הוא ילך לפרוש?"
"האגריד, תקשיב לי-" "-אתה הוא לא יכול לעשות לי את זה! אין לי מקום אחר!" התייפח האגריד. "האגריד!" צעק דמבלדור. האגריד השתתק מיידית. "אני לא אמרתי שאפטר אותך עכשיו! יש לי הסכם- אשאיר אותך עוד שלוש שבועות. אם תעשה את העבודה- תישאר בתור שומר הקרקעות. אם לא- אני כבר אמצא לך מקום עבודה, או לפחות אדאג לכסף בשבילך. זה מקובל עליך?"
"כמובן, פרופסור דמבלדור כבודו," אמר האגריד, גופו רוטט מעט.
"ערב טוב," אמר דמבלדור. האגריד יצא מהחדר.


האגריד עמד ליד דמבלדור, מקגונגל וסוורוס סנייפ ובכה בלי בושה. מקגונגל הניחה את ידה על כתפו, ואמרה: "האגריד... אני מצטערת... אתה.. אתה היית נפלא, באמת. רק.. רק שמשהו קרה לך בזמן האחרון. אני מצטערת." האגריד הנהן באטיות. "האגריד- אל תתן לאנשים לרמות אותך." הייתה עצתו של סנייפ. "תודה," מלמל האגריד.
"האגריד- היה חזק. אני אדאג שישלחו לך מכתבים כל יום." אמר דמבלדור, ואז קרץ לפתע. "ואם יתברר שהמורה לא יהיה טוב- נדאג שתחזור אלינו במהירות האפשרית"
האגריד חייך חיוך עצוב מבעד לדמעותיו.

הוא עזב את הוגוורטס. כנראה לתמיד.

תגובות בבקשה!

הפרק הקודם		הפרק הבא