שעת דמדומים

פאנפיק זה מדבר רק על דמדומים.

קריאה מהנה!

"נו, רנסמיי! את באה?!" קריאותיה הנרגשות של בלה נשמעו היטב בקרב כל מי שהיה בבית משפחת קאלן באותו רגע.

"בלה, היא כבר מגיעה, תירגעי." הרגיע אדוארד שעמד לידה. "אדוארד, הבת שלך בת שש עשרה! אתה לא מתרגש?!"

קראה בלה. "כן, ברור, אבל לא יקרה לך כלום אם תחכי מעט." חייך אדוארד. "בלה!" לפתע אליס הופיעה בדילוג חינני,

וג'ספר מאחוריה. "היי, אליס, ג'ספר." חייכה בלה. "זה בשביל נסי." חייכה אליס והגישה לבלה קופסה קטנה, עטופה בנייר

יפה עם סרט. "מה זה?" שאלה בלה. "נסי תאהב את זה." חייך אדוארד. "כן, ראיתי שהיא תאהב את זה." חייכה אליס. "מה

זה?" חזרה בלה. "אדוארד, אל תגלה לה!" הזהירה אליס. "אני רוצה שבלה תגלה ברגע שנסי תפתח את זה." חייכה אליס.

"בסדר." חייך אדוארד. "לא, תגלו לי עכשיו!" קראה בלה בתחנונים. "לא." אמרו אדוארד ואליס ביחד. "מה לא?" שאל ג'ייקוב

שהופיע לפתע בחדר. "הם לא מוכנים לגלות לי מה זה!" רטנה בלה ונופפה בקופסה. "מה זה?" שאל ג'ייקוב. "גם לך אנחנו

לא מגלים." אמר אדוארד. "איפה נסי?" שאל ג'ייקוב. "קוראים לה רנסמיי!" קראה בלה. "כן, כן." נאנח ג'ייקוב. גם אחרי כל

הזמן הזה, בלה עדיין קראה לה בשמה המלא. "שלום, כולם." לפתע אסמה וקארלייל  נכנסו לחדר. "איפה נסי?" שאלה

אסמה. "היא עדיין בחדר שלה, מתכוננת." אמרה בלה. "אמט ורוזלי פה." אמר אדוארד לפתע. שתי שניות אחרי זה, הם

נכנסו לסלון. "את רואה, רוז, הגענו בזמן." חייך אמט. "איפה היא?" שאלה רוזלי. "בחדר, מתכוננת." חזרה בלה. "לא, אני

פה." לפתע רנסמיי הופיעה בפתח החדר. כולם הפנו את מבטיהם לכיוונה. "וואו." מלמל ג'ייקוב. בלה תקעה בו מרפק. "מה?"

שאל ג'ייקוב. "זה שהיא החברה שלך, לא אומר שאתה צריך להסתכל לה על המחשוף!" קראה בלה. "בסדר, בסדר." מלמל

ג'ייקוב. רנסמיי הסמיקה. היא בחרה את השמלה הזאת בעיקר בשביל ג'ייקוב. "ילדה יפה שלי!" קראה בלה וחיבקה את

רנסמיי. אליס שלפה מצלמה והתחילה לצלם. "מזל טוב." חייך אדוארד וחיבק גם הוא את רנסמיי. אחרי סבב חיבוקים עם

כולם, הגיע תורן של המתנות. "מזל טוב." חייכה אסמה והגישה לרנסמיי את המתנה שלה ושל קארלייל. "תודה!" קראה

רנסמיי בהתרגשות כשפתחה את המתנה וגילתה שם מפתחות של מכונית. "היא ממתינה לך בחצר." חייך קארלייל. רנסמיי

מיהרה להביט בחלון. היא ראתה מכונית פרארי בצבע דובדבן. "היא מושלמת!" קראה רנסמיי. "בלי המתנה ממני היא הייתה

אפילו פחות טובה!" קרא אמט. "אמט, שוב?" חייכה בלה. אמט הנהן. "מה? מה שוב?" שאלה רנסמיי. "נסי, אני בטוח שאת,

שלא כמו אמא שלך, תאהבי שיש לך מערכת סטריאו באוטו." חייך אמט. בלה גלגלה עיניים. "לא נכון?! באמת?! תודה דוד

אמט!" קראה רנסמיי בהתרגשות. הבאה בתור הייתה רוזלי. המתנה שלה הייתה שלושה זוגות נעליים. רנסמיי אהבה לקנות

נעליים. "תודה דודה רוזלי!" חייכה רנסמיי וחיבקה אותה. "עכשיו אני וג'ספר." הודיעה אליס. "וואו, זה ממש יפה! תודה!"

קראה רנסמיי למראה תיבת נגינה עדינה, עם הקדשה מיוחדת בכתב בצבע זהב. "נסי, זה ממני ומאמא שלך." חייך אדוארד

והגיש לרנסמיי את המתנה שלו ושל בלה. זו הייתה שרשרת כסף, שעלייה תלוי תליון עדין. "תפתחי אותו." חייכה בלה.

רנסמיי עשתה כדבריה וגילתה שתי תמונות; האחת של כל הקאלנים, כולל ההורים שלה, והשנייה שלה ושל ג'ייקוב. "זה

מקסים!" קראה רנסמיי. "עכשיו אני." אמר ג'ייקוב. חוץ מאדוארד, מקארלייל ומאליס, כולם הופתעו לגלות שהוא לא מחזיק

כלום. "אמ... ג'ייק, איפה זה?" שאלה בלה. "קארלייל?" שאל ג'ייקוב בחיוך. "אני תכף חוזר." חייך קארלייל ויצא מהחדר.

כעבור רגע הוא חזר עם גיטרה בידו. "תודה." אמר ג'ייקוב כשקארלייל נתן לו את הגיטרה. "מה זה, ג'ייק, ממתי אתה מנגן?"

שאלה רנסמיי. "התחלתי לפני כמה זמן." אמר ג'ייקוב בחיוך. הוא התחיל לנגן משהו. לאחר מכן, הוא גם הוסיף מילים. רנסמיי

התרגשה מהשיר ודמעות החלו לבצבץ לה בעיניים. ג'ייקוב כתב לה שיר במיוחד בשבילה. "זה היה מקסים!" קראה רנסמיי

כשג'ייקוב סיים. היא חיבקה אותו בהתרגשות. "יום הולדת שמח, נסי." חייך ג'ייקוב.

---

לכל מי שיודע למה הפסקתי לכתוב- אם יש לכם שאלות איך הצלחתי לכתוב, בבקשה שיהיה בפרטי...

		הפרק הבא