ילדים של החיים

ילדים של החיים.ביצוע-דיאנה גולבי(שווה אלופה,עם יורשה לי להוסיף)

עיני פקוחות מבלי לראות את השמיים
מבלי לראות כחול של ים, ירוק של עץ
מבלי לשמוע מנגינות יפות כמו פעם
מבלי לראות את הדברים כמו שהם.

ג'יני פקחה את עינייה.אבל מרוב שהייתה עצובה...היא לא ראתה את השמיים.היא לא ידעה באיזה צבע הם,עם אין אפילו ענן קטן שחושף את השמש או שעוד מעט ירד גשם,והשמש מוסתרת.
היא לא ראתה את הכחול של הים,היה ממש מולה-היא לא הייתה מסוגלת לראות אותו מרוב עצב ושנאה לעצמה.
ואותו הדבר קרה עם הירוק של העץ.לאן הוא נעלם?שאלה את עצמה באירוניה.
צלילי ציוץ הדרורים נשמע,יפים וועשירים בצלילים,אך ג'יני שמעה רק זיופים וקולות נוראיים.
מה היא עשתה לעצמה,מה?!
היא התייסרה בתוך עצמה,מאשימה את עצמה שהיא לא מסתכלת על הדברים כמו שהם אמורים להיות.

ילדים קטנים, ילדים גדולים,
ילדים טובים וילדים רעים
את יודעת אמא,
כולנו ילדים של החיים.

היא הייתה ילדה טובה ורעה,גדולה וקטנה,חכמה וטיפשה,אידיוטית ומשכילה;אבל,תמיד כשאימה הייתה שואלת אותה למה היא כל כך מדוכאת,היא הייתה עונה:'אמא,אנחנו הילדים של החיים.הם מחליטים בשבילנו,כמו שההורים שלנו מחליטים בשבילנו.'

אני נושם, אני חבוק בזרועותייך
אני רואה בך בית חם ומשפחה
ואור בהיר בחלונות שאת פותחת
אני חופשי, אך אין לי מנוחה.

ולפתע היא נזכרה בהארי,שציטט לה משפט של שיר...
שהוא נושם רק כשהוא איתה,כשהוא בזרעותייה,הוא ראה בה משפחה וגם בת זוג אוהבת...
והיא פותחת לאט לאט את החלון הזה,החלון שמשחרר את הארי אל בנות אחרות.
וזה הכאיב לה וגרם לה לבכות,שם,על הדשא הרך מול הים,תחת כיפת שמיים.

ילדים קטנים, ילדים גדולים,
ילדים טובים וילדים רעים
את יודעת אמא,
כולנו ילדים של החיים.

היא הייתה ילדה טובה ורעה,גדולה וקטנה,חכמה וטיפשה,אידיוטית ומשכילה;אבל,תמיד כשהארי היה שואל אותה למה היא כל כך מדוכאת,היא הייתה עונה:'הארי,אנחנו הילדים של החיים.הם מחליטים בשבילנו,כמו שההורים שלנו מחליטים בשבילנו.'


והרופא כבר מדבר על סוף הדרך
אבל אני יכול לשים לפחד קץ
עיני פקוחות בשביל לראות את השמיים
בשביל לראות כחול של ים, ירוק של עץ.

היא נזכרה ביום שהלכה אל הפסיכולוג,והוא אמר לה שהיא במצב הידרדרות קשה נפשית,ועם היא לא תתאמץ יותר,זה עלול להפוך אותה-לא פחות ולא יותר-למשוגעת.
כשג'יני הלכה ממנו,היא הבינה והחליטה:אני שמה לפחד ולטיפשות הזאת סוף.אני סוגרת את החלון שאני פותחת להארי.
אני צריכה להשתלט על עצמי,חשבה,כדי שאוכל לראות שוב את הירוק המדהים,השופע של העץ והכחול הנקי והצלול של הים.
הכל למען הארי.כי אני אוהבת אותו.
יותר מדי,כנראה,היא חשבה,והחלה לגחך במרירות.שם,מול הים הכחול,על הדשא הירוק,תחת כיפת שמיים.

ילדים קטנים, ילדים גדלים,
וילדים טובים וילדים רעים
את יודעת אמא,
כולנו ילדים של החיים.

היא הייתה ילדה טובה ורעה,גדולה וקטנה,חכמה וטיפשה,אידיוטית ומשכילה;אבל,תמיד כששאלה את עצמה למה היא כל כך מדוכאת,היא ענתה:'אני ילדה של החיים.הם מחליטים בשבילנו,כמו שההורים שלנו מחליטים בשבילנו.'

ושם,מול הים הכחול והצלול,ליד העץ הירוק,המרהיב והשופע,תחת כיפת השמיים של הלילה,נחרטו משאלותייה של ג'יני על סלע קשה ואפור.

		הפרק הבא