מכתבים לאמא (פיקצר)

מכתבים לאמא...

תקציר: רוז כותבת מכתבים לאמא.

אני חייבת להזהיר מראש שמדובר בPG חזק, גובל בPG-13.

מספר מילים: 4,153 :O

הערות: נכתב לפרויקט של איימי.

דיסקליימר: כל הזכויות לא שייכות לי, הכל של רולינג הגאונה, אני לא ארוויח מזה כסף.

אמא היקרה שלי,

רייבנקלו! היית מאמינה שיש לך רייבנקלואית בבית?! המצנפת אמרה שהיא עוד זוכרת את היום בו ההורים שלי התמיינו. היא התלבטה אם לשים אותי בגריפינדור, בדיוק כמו שאמרת.

למען האמת, הכל בדיוק כמו שאמרת. המדרגות שזזות ונעלמות, התמונות שמדברות אלייך כל הזמן מהקירות... יש גם אישה שמנה אחת שהייתה בתמונה של ויולט ליד המעונות שלנו ואמרה לי שאני נראית בדיוק כמו אמא שלי ויש לי את הנמשים של אבא.

שמעת בטח מהדודה ג'יני שאל מוין לגריפינדור.  הבטחתי לו שזה לא משנה ועדיין נהיה חברים טובים.

המעונות שלנו מקסימים. מעולם לא נרדמתי מהר כפי שנרדמתי במיטות במעונות פה. הכל כל כך כחול ויפה, את יודעת, אמא?

הילד שאבא הצביע עליו ברציף תשע ושלושה רבעים, סקורפיוס מאלפוי הזה, הוא בעצם די נחמד. נתקלתי בו במסדרון הבוקר כשדיברתי עם לורסן לאבגוד. הוא מלמל סליחה ועזר לי להרים את הספרים. הוא מוין גם הוא לרייבנקלו, היית מאמינה? אחרי שושלת סלית'רינית כזאת גדולה, מי היה מאמין?

אבל שמעתי שאמא שלו הייתה תלמידה מצטיינת באקדמיה לכישוף "בובאטון" שבצרפת. אני חושבת שתמצאו שפה משותפת ותסתדרו, אמא.

השיעורים נורא משעממים אותי. זה כיף ללמוד כשפים חדשים, אבל אני תמיד מצליחה בניסיון הראשון ויושבת בצד כל השיעור בזמן שכולם עובדים. זה משעמם, למרות שאל ממש מקנא בי.

פרופסור לונגבוטום הוא משהו מיוחד. כולם ממש מעריצים אותו כאן, אפילו בני השנה השביעית. הוא הראה להם מין אונייה מזויפת אתמול וסיפר להם סיפורים עליה ועל מה שהיא מסמלת, למרות שלא הצלחתי לשמוע מה בדיוק. הוא אמר לי אחר כך בסוד שאמא שלי כישפה אותן כשהייתה בשנה החמישית, למרות שזה כישוף ברמה של שנה שביעית ושל בוגרים! הוא רציני, אמא?

מסרי בבקשה נשיקה ענקית לאבא (אני יודעת שאת לא צריכה אותי בשביל למסור לו נשיקות, אבל עוד אחת ממני בבקשה) ולהוגו שלא יעז להיכנס לחדר שלי, כי אני כבר אדע על כך.

                                                                                            דרישת שלום לכולם,
                                                                                                                    רוז.

רוז יקירתי,

כל הכבוד לך על המיון לרייבנקלו. המצנפת התלבטה אם לשים אותי שם כשהייתי בגילך, אך לבסוף החליטה שאני מתאימה לגריפינדור. אני שמחה שאת נהנית בהוגוורטס. עד מהרה היא תהפוך להיות הבית שלך, אבל אני מקווה שהרצון שלך לחזור הביתה בחג המולד ישאר, כי אנחנו מארחים את התאומות לאבגוד בחגים. ראלף ולונה הסכימו ברצון להצעה של רון. גם ג'יימס, אל ולילי יתארחו אצלנו לזמן מה.

אגלה לך בסוד, למרות שאינך אמורה לדעת זאת- האישה השמנה היא התמונה שמוצבת בכניסה לחדר המועדון של גריפינדור. אם אי פעם תיתקלי בתמונה שלה, תדעי ששם המעונות של אל ושל ג'יימס. מסרי לה דרישת שלום חמה ממני בפעם הבאה שתראי אותה, ושאבא מתנצל על כל הפעמים שהכריח אותה להתעורר באמצע הלילה, על אף שהוא ביקש שאומר לך שהוא לא ממש מצטער.

אני שמחה שאת רוכשת לעצמך חברים, רוז. אבא מוסר שלא תעזי להתחבר עם סקורפיוס מאלפוי, אבל אל תשימי לב למילה שיוצאת מפיו. את מדברת על אותו הגבר שחיכה שלוש שנים לפני שעשה משהו בנוגע לחיבה שהייתה לו כלפיי. אם את חושבת כך, סקורפיוס הוא ודאי ילד נחמד מאוד ששווה שתתחברי איתו.

אני עצובה לשמוע שהשיעורים משעממים אותך, מכיוון שבשנותיי בבית הספר תמיד נהניתי מהם מאוד. בקשי ממורייך שיאתגרו אותך מעט, אני בטוחה שהם ישמחו לעשות זאת. המורים בהוגוורטס הם סגל נפלא, צרי איתו קשרים טובים והתחבבי עליו.

מי כמוני יודעת שנוויל הוא משהו מיוחד! אין כמו נוויל. אני יודעת שהוא מורה מצוין. מסרי לו דרישת שלום חמה ממני ומאבא, והקדישי למילותיו את מירב תשומת הלב, יש בהן יותר מן הנראה לעין.

הסיפור עם האונייה? כשהיינו בשנה החמישית הקמנו מועדון כנגד המורה להתגוננות מפני כוחות האופל שסירבה לתת לנו להשתמש בקסמים בשיעור שלה בשעה שהיינו הכי זקוקים לזה. כיוון שזה לא היה חוקי, כישפתי את האוניות על מנת שיגידו לנו מתי יש פגישה. הארי היה המורה שלנו, והיו במועדון גם גדולים מאיתנו. נקראנו צ"ד- צבא דמבלדור. אנחנו בעצם היינו הראשונים שלחמו בוולדמורט במלחמה השנייה, את מבינה, אז שמרנו את האוניות כמזכרת. אני חושבת שיש בבית גם את שלי ואת של אביך.

מסרתי לאבא נשיקה בשמך, והוגו מוסר שכבר מאוחר מדי, למרות שאבא לקח ממנו את נגן המוזיקה שסבא וסבתא גריינג'ר שלחו לך והוא שומר אותו אצלו עכשיו.

                                                                                   שמרי על עצמך,

                                                                                                     אמא

אמא אהובה שלי,

עשי לי טובה, אמרי להוגו בחופשת הקיץ שתלמידי שנה ראשונה לא אמורים להדבק לתלמידי השנה השלישית. זה עושה שמות למוניטין שלי, אני נשבעת. הוא נדבק אליי כמו עלוקה, בכל מסדרון בו אני עוברת הוא נמצא! הוא אפילו נמצא עם לילי הקטנה באותו הבית, אבל הוא בכל זאת נדבק רק אליי.

קליאו אומרת שקרה לי משהו. שפתאום הפנים שלי מחייכות יותר, שאני לא שקועה רק בספרים. לורסן נוטה להסכים איתה, כשהיא לא מברברת על הפרופסור לונגבוטום. נדמה לי שהוא המורה הכי מוערך כאן, אחרי המנהלת מקגונגל כמובן.

ובהקשר שלה, את יודעת שהייתי במשרד המנהלת השבוע? הנסיבות לא היו מזהירות, כמובן, אבל זו הייתה חוויה מרתקת. אל תדאגי, אמא, לא עשיתי דבר! רק הייתי עדה לכך שג'יימס שלח על ג'ף תומאס קללת עטלפי נזלת. בטח שמעת על זה מהדודה ג'יני, אבל זאת באמת הייתה אשמתו של תומאס, כי, את מבינה, הוא אמר שג'יימס תופס מעצמו מאז שהוא נהיה הקפטן של קבוצת הקווידיץ' של גריפינדור ושאר הקפטנים לא מתנהגים ככה רק בגלל שהוא לא קיבל אותו לקבוצה.

בנים תופסים מקווידיץ' יותר מדי.

בכל אופן, משרד המנהלת הוא חדר מקסים. אחרי שהעדתי על כך שג'יימס לא עשה שום דבר שלא הגיע לתומאס, היא ראתה שאני מסתכלת על הדיוקן של אלבוס דמבלדור. אז היא העירה אותו ונתנה לי לדבר איתו מעט. הוא טען שתמיד ידע שרון וויזלי והרמיוני גריינג'ר יתחתנו בסוף, והוא ידע שאני הבת שלכם מבלי שאמרתי לו בכלל. הוא ביקש שאגיד להארי שג'יימס סיריוס פוטר הוא בחירה מצוינת לשם שהולם את הילד עצמו, וגם שהוא נדהם כששמע שהארי קרא לבנו על שמו. הוא גם אמר שלפי מה ששמע מהמנהלת, אני ירשתי את החוכמה המפורסמת של אמא, ואמר שאת היית הדוגמה המוצלחת ביותר שראה מעודו לחוכמה כשל רוואנה רייבנקלו. אני חשבתי שזה אבסורדי שהוא אומר את זה ואת למדת בגריפינדור.

מאז שאמרת שסקורפיוס מחונך להפליא והוא נער מקסים, הוא התחיל להסמיק בקרבתי. הוא בטח אהב את הבית שלנו מאוד, אם כך. למרות שפחדתי שאבא יפחיד אותו, כי הוא בהחלט לא נראה מאושר כשהוא חצה את דלת הבית.

ויקטואר מוסרת לטדי המון אהבה ונשיקות, וכועסת מאוד על כך שלא כתב לה! ותגידו לו שאם הוא רוצה להתארח בחדר של הוגו לנצח, לי לא אכפת.

מצורף שרבוט מוזר של הוגו, הוא ביקש שאשלח גם אותו.

                                                                                  נשיקה לאבא,

                                                                                                   רוז.

רוז אהובה,

מצורף בזאת מכתב שאבא כתב לי כשהיינו צעירים. חשבתי שאולי זה יעניין אותך, הכי לקחת על עצמך ללמוד את ההיסטוריה המשפחתית בעל פה, לא? *צחוק*

בכל אופן, הוא היה פשוט ילד מקסים, עם העיניים הכחולות והשיער הג'ינג'י ההוא... אבל אל תאמרי לו שאמרתי לך את זה, מה שאביך לא יודע לא יזיק לו.

מה שלום סקורפיוס היקר? מסרי לנער דרישת שלום חמה. פגשתי את אמו אתמול במשרד. היא באה לברך אותי על הכתבה האחרונה בנביא היומי. מתברר שהיא מעריכה גדולה מאוד של זכויות גמדוני הבית. דיברנו מעט, והסתבר לי ששמה הוא אסטוריה מאלפוי. שאלתי אותה האם במקרה היא קרובת משפחה של דראקו מאלפוי, והיא אמרה שהיא אשתו. כמובן שהזדהיתי בשמי ואמרתי שאני הרמיוני וויזלי, אימה של רוז. את יודעת שבנביא הם כותבים את שמי בתור הרמיוני ג. ו. כקיצור של גריינג'ר וויזלי, ולכן אי אפשר לזהות, כמובן.

אסטוריה היא אישה לבבית ביותר. היא גם משכילה ואינטליגנטית מאוד. מהיכרותי עם דראקו מאלפוי הייתי בטוחה שימצא אישה שפשוט תשתוק ותקשיב לכל מה שיאמר, את מבינה, כמו מעין משרתת שתביא לו ילדים, אבל אסטוריה לא נראית כמי שתעשה זאת. היא גם אוהבת אותו באמת, כך אוכל לספר לך מהניצוץ בעיניה כשדיברה עליו, אותו אחד שאת אומרת שיש לי כשאני מדברת על רון.

קבענו להיפגש על כוס בירצפת בסוף השבוע עם הבעלים שלנו. רון לא יראה את זה בעין יפה, אבל זה לא משנה לי במיוחד.

אסטוריה התלהבה מאוד מעצם העובדה שאת הבת שלי. מסתבר שסקורפיוס מספר לה כל הזמן על הידידה שלו, רוז וויזלי, שהיא הנערה הכי חכמה בשכבה והוא אוהב לבלות איתה ולהיות איתה. היא סיפרה לי עוד כמה דברים שסקורפיוס שלה אומר עלייך, אבל אני לא אספר לך אותם.

אני מצטערת, אבל יש גבול לדברים שילדה בת ארבע עשרה צריכה לדעת, במיוחד כשהם נוגעים לה. זה עוד יעלה לך לראש, מתוקתי, ואנחנו לא רוצים שזה יקרה.

יום הולדת חצי שמח, אהובה!

יש לך חיבוק ענק מאבא שאוהב אותך מאוד. מסרי דרישת שלום חמה להוגו, והזכירי לו ללבוש בגדים חמים, שלא יצטנן.

                                                                               מחבקת ומנשקת,

                                                                                                  אמא

נ.ב. מסרי דרישת שלום גם לסקורפיוס.

אמא יפה שלי,

התחלתי את השנה החמישית סוף סוף! מצאתי את עצמי בחופשת הקיץ פשוט מקווה לחזור להוגוורטס ברמות שלא יתוארו. אני כבר בת חמש עשרה וחודשיים בדיוק היום, שמת לב?

סקורפי (זה מעין כינוי חיבה כזה. אני קוראת לו סקורפי, הוא קורא לי רוז- רוז) קורא לי עכשיו, הוא אומר שיש לו משהו חשוב לומר לי, אבל לא מתחשק לי לשלוח מכתב קצר כל כך! אני אכתוב בשני חלקים וזהו.  

חזרתי. הלב שלי דופק כמו מטורף, ואני מזיעה. אני לא מאמינה שקרה מה שקרה הרגע. בגלל שכבר כתבתי לך שסקורפי קורא לי, אני לא יכולה לשקר ולומר שלא קרה שום דבר מיוחד. כי קרה.

אני אתחיל מההתחלה.

סקורפי קרא לי, וירדתי למטה למעונות. אז הוא אמר לי לשבת על הכורסא מולו. ישבתי. הוא תמיד נראה כמו מין בן מלוכה כזה- יש לו מין מנהג כזה לשבת כמו מישהו מהאריסטוקרטיה, מהאצולה הגבוהה. ואז הוא נעץ בי את העיניים החומות שלו, אלה שיש גם לאמא שלו, שחודרות לך לתוך הלב. שאלתי אותו "מה קרה, סקורפי?"

ואז הוא נישק אותי.

!!!!!!!!!!

נישק אותי. סקורפיוס מאלפוי נישק אותי.

בכל אופן, התמזמזנו איזה עשר דקות והוא לחש לי באוזן שהוא אוהב אותי. חדר המועדון היה ריק, כי, את מבינה, כולם בארוחת הערב. אמא'לה, זה לא שאני חלילה מדלגת על ארוחות הערב כדי לכתוב לך, אבל סקורפי אמר שהוא לא מרגיש טוב אז ליוויתי אותו למעונות, ואז כל אחד עלה למעונות שלו כי אמרתי לו שאני אכתוב מכתב לאמא שלי בזמן שהוא ייקח את התרופה שלו. ואז הוא קרא לי, ואז קרה כל מה שסיפרתי לך.

אני מצטערת על התיאורים, אבל הייתי חייבת לפרוק. אני מרשה לך לספר לאבא, אבל שלא תהפכי את זה למשהו שכל המשפחה תדע עליו, כי אני חושבת שהדודה ג'יני לא ממש אוהבת את אבא של סקורפי.

תמסרי לאבא חיבוק ענק מהילדה שלו!

                                                                           אוהבת,

                                                                                   רוז.

נ.ב. מה היה הדבר שרצית לומר לי כשעלינו על הרכבת? אני ממש ממש מצטערת שלא שמעתי אותו, היה ללורסן, ליסנדר ולי איזה מקרה עם אמיליה צ'אנג הקטנה. היא הסתבכה בקטטה עם פני גויל.

רוז יקרה שלי,

רציתי לומר לך ברציף שאני בהריון!

תהיה לך אחות קטנה בקרוב, אהובה שלי. אבא ואני מאושרים מאוד. רון לא מפסיק לשיר ברחבי הבית, ואני חוששת לפגיעה בנפש ובאוזניים של העובר שלי. פיתחתי שיטה חדשה- אני מנשקת אותו בכל פעם שהוא מתחיל. ואני רצינית- זה עובד. לפעמים. לא ממש.

בקשר למה שקרה לך עם סקורפיוס היקר, אני מצטערת שלא אוכל לשמוח בשמחתך. את מבינה, בשבילי את עדיין הילדה הקטנה שלי, אהובה, וקשה לי לחשוב עלייך כמו על נערה בת שש עשרה. את התינוקת הקטנה שהבאתי הביתה לפני שישה עשר אביבים, ואביך התעלף בלידה שלה, את לא נערה שהולכת ומתנשקת עם הבן של דראקו מאלפוי!

על אף שאם את רוצה, את יכולה בהחלט לעשות זאת. אני מקווה שעד הזמן בו המכתב הזה יגיע אלייך תגבשי כבר החלטה (כתבי לי עליה כמובן!).

ולחשוב שרק הבוקר לפני שהמכתב שלך הגיע דיברתי עם אסטוריה והיא אמרה לי כמה שהילדים מתאימים. זה שעשע אותי מאוד הבוקר, אבל עכשיו אני רואה למה התכוונה. נראה לך שסקורפיוס אמר לה שהוא מחבב אותך?

רוזי, את ממש מחזירה אותי לגיל שש עשרה!

אולי אלו ההורמונים, לא הכל באשמתך.

התחלתי לקרוא ספר מוגלגי בשם "פלוטו". אל תשאלי. אני קוראת עכשיו ספרי תינוקות בשביל הילדה. מרביתם מתחילים ב"הפרח הוא אדום. מה הצבע של הפרח?" ואני מרגישה שיש לי ילדה עם פיגור שכלי. אני לא מאמינה שכל הספרים האלו היו אצל ההורים שלי והם קראו לי אותם כשנולדתי בלי להרגיש טיפשים.

מצד שני יש למוגלגים מוזיקה מצוינת. כשהייתי ילדה היינו שומעים מוזיקה כל הזמן בבית. ההורים שלי האמינו שבמרפאה שיניים, כדי לגרום לילדים להשאר רגועים, צריך להשמיע להם דיסקים ותקליטים ישנים, וזאת הייתה שיטה שהוכיחה את עצמה. אז אחרי ילד היפראקטיבי כמו אחיך הקטן (וכמו אביך, כי גם אותו אני צריכה לגדל!), אני חושבת שמגיעה לי ילדה רגועה שוב.

רון הוציא תמונות שלכם כתינוקות, ואת היית פשוט ילדה מושלמת! שקטה, קטנה ומתוקה. יש לי תמונה שלך בשמלה ורודה קטנטנה וסרט ורוד בשיער... איזה מתוקה, אני ואבא החלטנו למסגר את התמונה. לחש "אימג'יוטרוס" פשוט והיא כבר על השידה ליד הצד של אבא. למה ליד הצד של אבא? כי הוא ממש התעקש. הוא אמר שילדות זה של אבא, והקשר בינינו טוב מדי כך שלפעמים הוא מרגיש לא קשור. לדעתי כדאי שתתחילי לכתוב לו מעט, הוא מקנא.

אבא שלך תמיד היה ילד קטן...

                                    מחכה לתשובה מהתינוקת שגדלה מהר מדי,

                                                                                              אמא

אמא יקירה,

השנה הבן של פרופסור לונגבוטום התחיל ללמוד בבית הספר. הוא לומד בהפלפאף, והוא ילד שמנמן, שחום וביישן למדי. אבל עזבי את כל זה- השם שלו הוא רונלד אבוט לונגבוטום. ויש לו אחות בשם הארמיוני אבוט לונגבוטום. זה לא יפה?

ידעת שכך הוא קרא לילדים שלו? אני מניחה שכן.

היה לי את הלילה הכי יפה בחיים שלי אתמול. סקורפי ואני בילינו את כל הלילה ליד האגם, מתחת לכוכבים. התחבקנו כל הלילה, ועכשיו אני בכלל לא רואה את השורה שאני כותבת לך מרוב עייפות. סקורפי הניח שמיכה על הדשא וחיבק אותי ונישק אותי כל הלילה, ופשוט דיברנו על הא ועל דא.

דבר נוסף שנועד לאוזנייך בלבד (אם את ממש רוצה, ספרי לאבא)- לפעמים אני מדמיינת את העתיד שלי איתו. עם סקורפי, זאת אומרת. אנחנו נהיה הזוג המושלם; נתחתן בכנסייה מוגלגית ואבא ומר מאלפוי יריבו במשך כל הטקס, ואז אני אלד, קודם כל בת ואז בן, למרות שסקורפי אומר שלא נולדו בנות במשך שנים במשפחת מאלפוי. אחר כך הוא יהפוך לקפטן קבוצת קווידיץ' עולמית כמו שהוא רוצה. אני אהיה עצובה כי הוא לא יהיה הרבה בבית, סביר להניח שהילדים יהיו עדיין תינוקות ואני אשאר לבד. סקורפי יפרוש מהעבודה שלו אחרי זמן מה ויהפוך למאמן הקבוצה, כי הוא לא רוצה להשאיר את אשתו והילדים לבד. אני אהיה גאה בבעלי, ואבכה דמעות של אושר עד שכל הדמעות ייבשו.

אחר כך אנחנו נזדקן ונישאר מאוהבים לנצח, וסקורפיוס ינשק אותי ברוך ויאמר לי שאני תמיד אשאר רוז מאלפוי היפה שלו.

רוז מאלפוי זה שם יפה, את לא חושבת?

מה שלומך את, אמא יקרה שלי? אני אתחיל בשנה הבאה לימודי שיקויים מוגברים. בחיי שאני אוהבת את המקצוע הזה! הוא כל כך מרתק. אני וסקורפי לומדים כל ערב לבגרויות במשך שעות, אבל אנחנו לא לומדים יותר מדי. *צחוק*

טוב, אנחנו גם לומדים המון. שנינו פנאטים של לימודים. האם מר מאלפוי היה טוב בלימודים? סקורפי ממעט לדבר על אביו משום מה, למרות שכשפגשתי אותו בקיץ הוא נראה אדם נחמד.
אה, ודבר נוסף- סקורפי שאל אותי אם אני רוצה לבוא אליו לשלושה שבועות בחופשת הקיץ. אני יכולה, אמא? בבקשה בבקשה בבקשה?

הוא אמר שהוא יראה לי את הנהר שהוא היה מתרחץ בו מדי פעם כשהיה ילד, ושירכיב אותי על הסוס שאבא שלו קנה לו. אני כל כך רוצה לראות את כל זה.

איך התינוקת? האם היא מרגישה טוב? היא בגודל המתאים? את ממאנת לדבר עליה לאחרונה. כל מכתב שלך עוסק רק בי, אף פעם לא בך. כתבי לי איך אתן ואבא מסתדרות, ומה שלום החנות של אבא ודוד ג'ורג'?

                                                            עדיין שוגה בחלומות טיפשיים,

                                                                                                  רוז.

רוז מתוקה,

התינוקת מרגישה מצוין, וכך גם אני. היא בגודל המתאים, ואני מחכה בקוצר רוח ללידה שמתוארכת בעוד כחודש. אבא מרגיש טוב, והבריאות שלו טובה מאי פעם. לא סיפרתי לך כדי לא להדאיג אותך, אבל הוא חזר לעשן בשנה שעברה והיה חשש לבריאות הריאות שלו, אבל אז הוא הפסיק לחופשת הקיץ כשהייתם בבית, ואז גיליתי את ההריון אז הוא נאלץ להפסיק שוב. זה לא שזה מה שמפחיד אותי; אבא יכול לעשן כמה שירצה. מה שמפחיד אותי הוא שאבא התחיל לעשן כדי להתגבר על המלחמה, ואם הוא חזר זה אומר שהשדים מהמלחמה שוב רודפים אותו ואני לא יכולה לעשות דבר.

אני שונאת את חוסר היכולת הזה, כי כשלי רע אבא עושה הכל כדי לגרום לי להרגיש טוב, ואני לא מסוגלת אז אני מרגישה כמו אישה גרועה.

-לאחר כמה דקות- רון ראה את המכתב הזה. הוא אמר שלא אעז לעשות מעצמי אישה גרועה, ושהוא לא ידע שאני יודעת למה התחיל לעשן. הוא הבטיח שלעולם לא יחזור לזה, ואני בוטחת בו. תמיד עשיתי זאת והוא הוכיח את עצמו. אני רוצה את רון איתי, אבל יש לו כל כך הרבה למה לדאוג. את יודעת, החנות מגלגלת הרבה כסף לאחרונה. אנשים אוהבים שעשועים, והדוד ג'ורג' נראה מאושר. גם אבא.

כשאבא מחבק אותי בלילה ומנשק אותי, אני מרגישה שהכל בסדר. גם כשהארי בא לבקר ופתאום אנחנו שוב בני שש עשרה בלי דאגות, ואני רק תוהה האם רון יזמין אותי לצאת אי פעם.
אני שמחה לשמוע שהיה לך לילה נחמד ושאת מנצלת את הזמן ומבלה. רוז מאלפוי זה שם נפלא, אבל אני מקווה שלפחות תזכרי את הוויזליות שלך. זאת אומרת, הגריינג'ריות, כי אבא מקווה שתזכרי את הוויזליות.

תלמדו כמה שיותר לבגרויות, ילדה שלי, זה מאוד מאוד חשוב וקובע את העתיד שלך! בקשר לשאלה שלך, דראקו מאלפוי היה תלמיד טוב. מרבית הציונים שלו היו הל"מ ומעלה.

ודבר אחרון לפני שאשלח את המכתב, התייעצתי עם אבא בעניין חופשת הקיץ. סיכמנו בסוף שאת יכולה ללכת..!

תהני באחוזת מאלפוי!

מצורפת חבילה מתוקה ממני ומאבא.

                                                                                  אוהבת,

                                                                                         אמא.

אמא מתוקה שילדה לי אחות קטנה,

אפתח את המכתב האופטימי הזה בברכת החלמה מהירה.

מסרי לאבא בבקשה שהבת שלו בת שש עשרה וחצי והיא יכולה להיות בלידה של אחותה הקטנה!

סקורפי כמעט התעלף כשאמרתי לו שקיבלתי מכתב שכתוב בו שלאמא שלי יש צירים ואני חייבת ללכת לקדוש מנגו. והוא באמת התעלף בחדר ההמתנה, כמעט כאילו זו הבת שלו. זה היה כל כך חמוד מצידו. כשאבא יצא עם התינוקת אני הוגו וסבתא מולי התחלנו לבכות, וזה היה מראה מצחיק לראות אישה מבוגרת, ילד בן שלוש עשרה ונערה בת שש עשרה בוכים בחדר ההמתנה. במיוחד כשיש לידם בחור מעולף ואיש מבוגר שמתפוצץ מצחוק. היית צריכה לראות את זה!

את לא צריכה שאני אגיד את זה, אבל אלנה וויזלי הקטנה היא מתוקה להפליא.

נוסף על כך, ציוני הבגרויות שלי הם כולם קס"ם! היית מאמינה לזה?! אני פשוט מאושרת, אני לא מאמינה שעשיתי את זה!!!

אני מצטערת על כך שאני מקצרת, אני וסקורפי יוצאים לבית סלמנדרה היום... אני, לואיס, לורסן, וסקורפי לא מסוגלים לעבור חופש שלם בלי להיות ביחד, והדודה פלר הרשתה ללואיס לבוא גם.

מסרו נשיקה קטנה לאלנה מאחותה הגדולה שאוהבת אותה מאוד!

                                                                                     חיבוקים ונשיקות,

                                                                                                         רוז.

רוז ילדה שלי,

אני מקווה שאת לומדת קשה לקראת מבחני סיום השנה השישית שלך. שמעתי שמינרווה מארגנת לכם נשף קטן ונחמד, והנשפים בהוגוורטס הם מצוינים. מצורפת שמלה בחבילה, קניתי אותה ב"דרימי דלטון לשמלות נשף". זאת חנות מפוארת להחריד, וויקטואר וליסנדר לאבגוד אמרו שתיהן שהיו מאושרות לקבל שמלה משם כמתנה. קניתי לך שמלה כחולה כי היא תדגיש את העיניים של אבא שלך, וכי היא תתאים לגלימת הטקס השחורה שלך.

אלנה כבר למדה להגיד ממה, פפה ורו. אנחנו סבורים שהכוונה לאמא, אבא ורוז, אבל יתכן בהחלט שהיא מתכוונת לאמא, אבא ורוק. *צחוק*

לא באמת התכוונתי, היא אומרת רוז וזה ברור לך, כן?

אני מקווה ששלומו של סקורפיוס היקר טוב. דיברתי אתמול עם אסטוריה, והיא אמרה שהיא עלולה לרצוח את הבן שלה בדם קר אם יהיה רע לב ולא יסכים לרקוד איתך. ספרי לי אם יעשה זאת, אני ואסטוריה כבר מתכננות משהו כנגדו. תיהני לך בנשף!

שמרי על אחיך הקטן, שמעתי מנוויל שהוא שוב הסתבך בצרות עם החבורה שלו.

שמעתי שלילי הקטנה יוצאת עם הבן של נוויל, רון. כשהארי סיפר לנו לא הבנתי למי הוא מתכוון; זה קצת בעייתי מבחינת השמות שלהם (הם הרי קרואים על שם אמו של הארי והחבר הכי טוב שלו). אני מקווה שהם בסדר ביחד ושהיא לא שתלטנית מדי בעבורו.

לנוויל יש בן צעיר שלא דומה בכלל לאימו. הוא בהיר עור, בלונדיני, רזה עד מאוד, ונוסף על כך יש לו עיניים גדולות וכחולות ונטייה לתימהוניות מסוימת. אני אספר לך משהו שלא הרבה אנשים יודעים- נוויל היה מאוהב פעם בלונה לאבגוד. כן, באמא של לורסן וליסנדר!

כשהילד נולד הוא העיף בו מבט אחד והחל לבכות, ואז אמר שזה פשוט לא ייתכן שזה הבן שלו.

חנה לא הבינה מה נפל עליה, המסכנה; בעלה מפקפק ככה בבן שלהם... אבל אז הוא הרגיע אותה ואמר שהוא יודע היטב שזה הבן שלו ושהוא אוהב אותה מאוד.

בכל אופן, אני מקווה שאת מתכננת לחזור הביתה החופש. מה דעתך להביא את סקורפיוס היקר לבלות איתנו מעט מהחופשה? את לא יכולה לבלות בבית שלו כל הזמן ולא להזמין אותו לעולם, זה גס רוח למדי. תוכלו לבלות בעליית הגג, אני ואבא נסדר אותה כך ששניכם תוכלו לישון בה (ואני מזהירה- לא באותה המיטה. את עדיין הילדה הקטנה שלי, שלא שוכבת עם סקורפיוס מאלפוי. אני מקווה).

ממה שהבנתי מאסטוריה, היא כבר מתכננת את היום בו תתחתנו. היא אמרה שאלנה תהיה השושבינה והוגו יישא את הטבעת, למרות שאת בטח תגידי שיש סיכויים גבוהים יותר שיבלע אותה. היא אומרת שאת בטח תהיי בהריון בערך חודש אחר כך, ותלדי לו ילד גדול ויפה, ואז הבן שלה סוף סוף יבין את הערך של ההורות ויפסיק להגיד לה שתפסיק לדאוג לו כל כך הרבה. אני מקווה שגם לבת שלי זה יקרה.

תיהני לך בנשף ותעברי את המבחנים בשלום, אהובה!

                                                                                      אמא.

אמא יקירה,

עברתי את המבחנים! זאת הקלה ענקית לסיים עם הכשיפומטרי הזה, למרות שאני שונאת את העובדה שאני עומדת לעזוב את הוגוורטס. זה הבית שלי; אני לא רוצה לעזוב לתמיד, עדיין לא.

לפני שבוע כתבתי לך שאני וסקורפי רבנו בצורה נוראית, נכון? כשכתבתי שהייתי ממש רעה אליו בגלל שהוא נישק את מלודי פורניקל כשהיינו בפסק זמן קצר בגלל המבחנים? ושהוא קרא לי בכמה שמות גנאי לא נחמדים, ואני קראתי לו אוכל מוות והוא כמעט בכה, ואני כבר הצפתי את חדר המועדון?

אז אתמול קרה הדבר הכי יפה בעולם- חגגנו את סיום המבחנים במסיבה ענקית לכל בית הספר, ואני רקדתי עם הבנות ושנאתי את זה שאני לא רוקדת עם סקורפי עכשיו, ושבטח כשנסיים את הוגוורטס לא ניפגש עוד לעולם, רק מתי שנעשה דברים משפחתיים עם ההורים וגם שם נהיה עוינים ולא נדבר. שנאתי את זה שהוא לא ינשק אותי יותר ושלא יהיו לנו את הלילות המתוקים שלנו... ואז, בדיוק כשהתחלנו להשתכר (בבקשה אל תגלי לפרופסור מקגונגל, אבל הגנבנו פנימה כמה בקבוקי ויסקי אש. אני מבטיחה שלא שתיתי הרבה אבל הייתי חייבת לשכוח שאני בריב איתו! בבקשה אל תכעסי, אמא יקרה) מישהו עצר את המוזיקה וכיבה את האורות. בהתחלה היינו המומים וניסינו לגשש בחושך. צעקנו והשתוללנו, נתקלים בהמוני אנשים תוך כדי.
ואז פתאום אור אחד נדלק על סקורפי. כן, אני רצינית- על סקורפי. והוא עלה על שולחן שהיווה במה מאולתרת ואז המוזיקה נדלקה כאילו משום מקום והוא התחיל לשיר, כשהקול שלו מוגבר בעזרת סונורוס. נדמה לי שזה היה "The Reason" של "Hoobastank", שזו להקה מוגלגית ושיר שכל בית הספר נדבק אליו בשנה שעברה. בבית הראשון הוא שר לבד, ואז כשהייתי המומה מכך שהוא יודע לשיר כל כך יפה ואני לא ידעתי את זה כשהייתי החברה שלו במשך שנתיים, הסתכלתי עליו בעיניים מזוגגות ומבט חולמני וטיפשי, ואז עלו לבמה עוד כמה חברים שלו, כולל לואיס ולורסן, וגם ביירון ארקונסט והאנס ליבר. את הפזמון הם שרו ביחד כשהם מלווים אותו, ואז אני חייכתי אליו והיו לי דמעות בעיניים. הוא הצביע עליי כששר, ואז עזר לי לעלות לבמה המאולתרת (השולחן, כמו שכבר כתבתי, ואולי לא? אני לא בפוקוס לאחרונה) ובאותו שלב הייתי כל כך בעננים והוא שר את הבית השני כשכרכתי סביבו את הידיים שלו. בפזמון השני כבר הצטרפתי אליו, בדיוק כשהמורים, בפיג'מות פרחוניות למיניהן, נכנסו לחדר בעקבות הרעש מחריש האוזניים של המוזיקה שהתחדשה פי שמונה חזק מקודם. הם כאילו קפאו בכניסה ואז התחילו לחייך, וליסנדר סיפרה שזה היה מאוד משעשע לראות את זה, אבל מובן שאני לא הייתי מרוכזת. ואז הוא שר את הבית הראשון שוב: "אני לא אדם מושלם; יש הרבה דברים שהלוואי שלא הייתי עושה; אבל אני ממשיך ללמוד; מעולם לא התכוונתי לעשות לך את זה; אז אני חייב לומר לפני שאלך; שאני רק רוצה שתדעי."
המוזיקה נחלשה פתאום, והוא אמר, "אני באמת לא אדם מושלם, רוז- רוז. אני לא התכוונתי, ואני אוהב אותך..." ואז אני התחלתי לבכות מאושר, וכמה דמעות גם זלגו על הלחיים שלו.

"בזכותך אני השתניתי," הוא המשיך, "אני אדם אחר עכשיו. אני אדם טוב יותר, נחמד יותר, אפילו יפה יותר, וכל זה בזכותך. אני אוהב אותך. שאלת פעם כמה אני אוהב אותך, אז אני אוהב אותך מפה עד הירח, דרך כל העולם וכל הפלנטה ובחזרה. אני אוהב אותך ביום ובלילה, בחולי ובריאות, בעושר ובעוני, בחיוכים ובבכי, בנשיקות הקטנות שלך וכשאת רבה איתי. אני אוהב כל פרט בך, החל בעיניים היפות האלו וכלה בדרך שבה את מחככת את ידייך זו בזו כשאין לך תשובות לשאלות מסוימות. יש לי סיבה להיות אדם טוב יותר ולאהוב ככה, והסיבה היא את.

ואת יודעת, רוז- רוז אהובה? אני רוצה אותך לנצח..." הוא אמר, והקהל כאילו קפא כשהוא הדביק לי נשיקה קטנה, חמודה ומרפרפת על השפתיים וכרע על ברכיו, "תתחתני איתי?"

משום מקום (או אולי מהכיס שלו, אני לא זוכרת) הופיעה טבעת כסף עם יהלום משובץ בתוכה. אני חייכתי, כולי דומעת וכל הפנים שלי רטובות, פערתי את הפה שלי כמו דג מת, וחיבקתי אותו הכי חזק שיכולתי, עד שהוא נעשה כחול ולא יכל לנשום יותר.

"אני אוהבת אותך," לחשתי לאוזנו, "בטח שכן!!!"

כולם התחילו להריע, והחברים קפצו עלינו וחנקו אותנו כששמנו אחד לשני את הטבעות על האצבעות, והמורים ניסו לעצור את כל הבלגן ולהריע באותו הזמן...

והתעוררתי לצידו בחדר שלו הבוקר, ומייד אחרי שנזכרתי בהכל ונישקתי אותו עד כלות הנשמה, התיישבתי לכתוב לך את המכתב הזה.

עכשיו אני אורזת את המזוודה ובוכה (שוב?! כמה אפשר לבכות בשבוע אחד?), ואז אצא לפיקניק עם סקורפי, ובערב הסעודה האחרונה בהוגוורטס (אני לא מאמינה! כל כך מהר?) ואז עולים על הרכבת ולא רואים את הטירה המדהימה הזאת יותר לעולם.

אני מצפה לראות אותך, ושתגידי לי שאת כבר מוכנה לתכנן לבת שלך את החתונה, כי קבענו להתחתן בקיץ הקרוב!

                                                                              שלך,

                                                                                    רוז.