כמעט כמו אבא

למחרת קמה לילי עם עיניים אדומות ביותר. השיער שלה היה מקורזל ומדובלל יותר מתמיד. כשהיא הביטה במראה, היא התאפקה שלא לצרוח.

היא רק נאנחה והעבירה אצבע רדומה בשערותייה ההרוסות למחצה.

"אוי, אלוהים..." היא נאנקה והתחילה להעביר את מברשת השיער על שיערה. כעבור כמה רגעים קצרים, היא הבינה ששיערה לא יותר טוב מקן ציפורים, ואספה אותו לקוקו ארוך וסבוך במיוחד.

עינייה היו במצב בלתי אפשרי, ואיפור או מים לא יוכלו לשפר את המצב. היא הכריחה את עצמה להגיע למטבח. אמא שלה כבר הייתה שם, מכוונת את שרביטה אל עבר מחבת שטיגנה ביצים.

"בוקר טוב, חומד- מה קרה לך, ריבונו של עולם?!" זעקה ג'יני כשראתה באיזה מצב ביתה הקטנה נמצאת. "לא ישנתי בלילה..." מלמלה לילי. "חלומות מטופשים." הוסיפה לאחר כמה רגעים. ג'יני

הבינה על מה מדובר, וניגשה לשבת על ידה בפינת האוכל. ביתה נהגה לקבל סיוטים מהר מאוד. זאת הייתה כמו מחלה בשביל לילי. סיוטים זה מצב נוראי, חיצוני ופנימי. "זה בגלל מה שג'יימס אמר

לך אתמול?" שאלה ג'יני בשקט. לילי הנהנה בתנועה כמעט בלתי מורגשת. אומנם אמה הייתה הבת אדם הכי קרובה אלייה בכל העולם, אבל זה עדיין מביך לקבל סיוטים בגיל 17.

"הוא סתם אידיוט, לילי, מותק שלי." אמרה ג׳יני וליטפה את שיערה של לילי. לילי הסתכלה עליה בהפתעה. "טוב, אתם כבר מספיק גדולים כדי שאני אוכל לקרוא לכם אידיוטים..." צחקקה ג׳יני

בעייפות מזוקנת, עונה על שאלתה האילמת של לילי. "גם לי את קוראת אידיוטית?״ שאלה לילי. "ועם כן? טוב, זה לא נושא השיחה..." מיהרה ג'יני להגיד כשראתה את לילי עומדת לומר דבר מה

בנושא הלא חשוב הזה. "אני רק רוצה להבין למה בשם שמים את עדיין סובלת מסיוטים." נאנחה ג׳יני. "אני... אני לא יודעת... זאת לא שאלה של ידע, זו שאלה של רגש..." נאנחה לילי. היא הרגישה

כאילו המילים התבלבלו לה כמו דייסה. "אוי,לילי׳נקה..." נאנחה ג׳יני. "בוקר טוב ליפות שלי!" מלמל אביה של לילי בעייפות כשנכנס למטבח. הוא נראה זקן מתמיד. "או שלא..? לילי, את נראית

זוועה." דיווח לה הארי. לילי גלגלה עיניים. "באמת? לא, לא ידעתי. תודה על המידע המשמח, אבא.״ אמרה לילי. קמתי הבוקר בהרגשה שאני נראית כמו מלכת יופי! חשבה לילי באירוניה. ג'יני

והארי חייכו למשמע תגובתה של לילי. "הארי-" פתחה ג'יני. "כדאי שנתחיל להרגיע את הבן שלנו." אמרה ג׳יני לאחר רגע. "איזה מהם?" שאל הארי, מנחש מראש למי היא התכוונה. "הגדול בלי

המשקפיים." אמרה ג'יני בגיחוך. "אהה..." נאנח הארי והתיישב מול השולחן עם כוס התה שמכילה שלוש כפיות סוכר כמו בכל בוקר כדי לעורר אותו. "באיזה נושא? הבנות, או המסיבות?" שאל

הארי. "בנושא הפחדת אחותו הקטנה שעדיין סובלת מסיוטים בגללו." נאנחה ג׳יני. ליל הסמיקה, אבל נראה שהארי לא היה מופתע. הארי הביט על לילי באהבה. "גם לי היו סיוטים כשהייתי בן 17.

גם עם וולדמורט לא היה בראש שלי." אמר הארי, באנחה. בלילי ובג'יני עבר רעד. הוא סיפר להם את כל מה שחווה כבר בקיץ האחרון, לפני השנה השישית של לילי. "פחדתי שיקרה משהו ל...

וויזלים, שהיו כמו המשפחה שלי. ולמסדר עוף החול, ולמורים הוותיקים בהוגוורטס... ולאמא." אמר הארי וליטף את ידה החשופה של ג'יני, שנחה על שולחן המטבח. ג'יני חייכה חיוך מהוסס. החיוך

חשף את כל הקמטים שלה, לדאבונה של לילי. "דאגתי לכל האנשים בעולם, אבל לאמא דאגתי הכי הרבה. הרגשתי כאילו אני מתייס-" המשיך הארי, אל נקטע. "אוי, הארי, תשתוק!" מלמלה ג'יני

והסמיקה. הארי צחקק ופרע את שיערה האדמוני של אשתו. "זה מה שהרגשתי. אין דרך לשנות את זה..." הארי מלמל, ולגם לגימה ארוכה מהתה שלו. "ליל, את נראית זוועה." בירך אותה אלבוס

כשנכנס למטבח בבוקסר וגופייה. "אל', אתה לא גר בג'ונגל, לך תלבש מכנסים!" נזפה בו ג'יני. אלבוס גלגל עיניים, וזימן מכנסיים. "לא, כי אתה נראה הרבה יותר טוב ממני..." לחשה לילי והלכה

לסלון. היא חשבה על להזמין את סאם, החברה הכי טובה שלה, והתחילה לכתוב מכתב.

סאם,
יש סיכוי אנחנו נפגשות? אני ממש מתגעגעת.

לילי חשבה עם כדאי לגלות לסאם על הטורניר. היא ידעה שהיא לא תגלה לאף אחד.

את לא מבינה מה קרה! אתמול בערב דוד שלי, שעובד במשרד הקסמים, פלט שהשנה יהיה את טורניר הקוסמים המשולש בהוגוורטס! אני די מופתעת שמשרד הקסמים מקיים את זה, בהתחשב במה שקרה בפעם האחרונה שקיימו את זה. אבא המסכן עוד לא איבד את חלומות הזוועה שלו... אגב, לולה שלי מתגעגעת לינשוף הזה שלך, ויניגרד. נראה לי שהם יזדווגו בסופו של דבר. אני לא צוחקת! הם נראים כמו זוג הינשופים הכי חמוד בעולם... טוב, חפרתי.
מתגעגעת,
לילי.

לילי קיפלה את המכתב, וקראה ללולה הינשופה שלה.

"את יודעת למי." אמרה לילי, והינשופה מצידה גלגלה עיניים.

לילי צחקה וקשרה את המכתב לרגלה. לולה עפה הרחק לעבר אוטרי- סנט קאצ'פול, ביתה של סאם ויליברג.

הימים עברו. לילי קיבלה מכתב תשובה כעבור שבוע.

הפרק הקודם		הפרק הבא