מעיין אוילד

התעוררתי לקול הציפורים המציצות, פקחתי את עיניי והסתכלתי אל מעבר לחלוני, היו שם צמחים מיוחדים, פרחים בציבעי הקשת שאותם אהבתי מאוד. הרגשתי שהיום הזה הוא יום מיוחד, אבל לא הצלחתי להבין למה?! פתאום נזכרתי:היום יום ההולדת שלי, היום אני בת 16!! "איך יכלתי לשכוח?" חשבתי בליבי. 
התמתחתי במיטת האפוריון שלי וחשבתי בליבי:"עוד שבוע זה ה-1 בספטמבר, אני צריכה לחזור להוגוורטס! איזה כיף, ממזמן שלא ראיתי את חברתי הטובה אמיליה ואת שאר חברותיי...
פתאום שמעתי נקישות בחלון, קמתי מהר ממיטתי ופתחתי את החלון, ואז עפה לה התינשמת שלי, הדוויג, היא נשאה מעטפה במקורה. תלשתי את המכתב והבאתי לה את החטיפים לינשופים ופתחתי את המעטפה, ושלפתי מכתב מבפנים, התחלתי לקרוא,
העלמה אוילד היקרה,
אנו שמחים להודיעך שב-1 בספטמבר מתחילה השנה החדשה בהוגוורטס,
וכן בירכותיי על היותך למדריכה,
נשמח לראותך ב-1 בספטמבר בהוגוורטס.
נא שילחי את ינשופך בחזרה, לא יאוחר מ-31 ליולי,
מצורפת לך במעטפה את רשימת הספרים והציוד ואת התג"מדריך" 
        בכבוד רב,
               מינרווה מקונגל
                     סגנית המנהל 
"איזה התרגשות, אני מדריכה!" ואכן כך היה, בתוך המעטפה את התג"מדריך" ואת רשימת הספרים והציוד.
הסתכלתי על עצמי במראה, וראיתי את עצמי... מעיין אוילד, אני ילדה יפה במיוחד, יש לי עיניים חומות בהירות ושיער ארוך שתני נוטא לבלונדיני, אני רזה וקצת גבוהה יחסית לגילי, אני מויינתי לבית גרפינדור, אני תלמידה השנה השישית בהוגוורטס, הולכת להיות מדריכה!!!
"אמא" צעקתי, "מה מעיינוש?" שאלה אימי. ירדתי לסלון וראיתי את אימי במטבח, מכינה אוכל."אמא, קיבלתי מכתב מהוגוורטס, ואני מדריכה והיום אני צריכה ללכת לקניות בסימטת דיאגון..."אמרתי,"איזה מצוין שאת מדריכה, את יודעת שגם אני ואבא היינו מדריכים?"השיבה אמא נמרצות, "כן,כן אמא, סיפרת לי את זה שבע מאות פעם!!! טוב אני עולה להתלבש..."הכרזתי. עליתי לחדרי שבעליית גג והתלבשתי. יצאתי מחדרי וירדתי למעטה כדי לאכול משהו, אמא הכינה משהו טעים היום, אני אכלתי בשתיקה ואז אמא אמרה:"מעיינוש תשמעי, אני חושבת שאני אלך לבד לקנות לך את הדברים כי את צריכה לסדר את החדר שלך וגם את המזוודה, ולכן לא תוכלי לבוא איתי..." "אוף אמא, טוב נו..." נכנעתי אבל תיקני לי הרבה דיו כי שנה שעברה נגמר לי הכול על ההתחלה סבבה? ותיקני לי דברים טעימים לנשנש בהוגוורטס ואת יודעת מה עוד ליקנות- את הציוד..." "טוב יאללה בי אמא".
לקראת הצהריים אמא חזרה מסימטת דיאגון, עם ידיים מלאות עד אפס מקום, חדרי היה מסודר להפליא, וכך גם מזוודתי, הוספתי את הציוד שאמא קנתה לי וסגרתי את מיזוודתי, מחכה לרגע בו אפגוש את חברותיי ביחוד את אמיליה. מקווה שהשנה תעבור בשלום, בלי שום פגע או כאב.
ונרדמתי על מיטתי.
אך כמה שמעיין טעתה, היא לא ידעה מה מחכה לה בהוגוורטס...
תגובותתתתתתתתתתתתת!!!!!!!!!!!!!!

		הפרק הבא