לאונרדו דה וינצי

פרק ראשון/המת הקם לתחייה

הארון החל לזרוח באור זהבהב מהבהב,לאחר כמה דפיקות חזקות בארון במשך כמה דקות הוא קם לתחייה.הוא פרץ דרך החול בהסתערות והתיישב על האדמה.הוא נשם כמה נשימות עמוקות של החיים שלא הרגיש כבר כמה מאות שנה. הוא ניקה את החול מידו ואחר כך מפניו,הוא קם ומעד,ובסוף קם בשלמות.או,לאונרדו דה וינצי. הגאון המהלך על פני איטליה. ההמצאה הטובה ביותר שלו הצליחה. הקמה לתחייה. הוא הסתכל היכן הוא נמצא והבין שהוא בתוך מוזיאון בוותיקן. הוא ידע איך יצא משם. הוא הרים את הצעצוע המוזר שלו מתוך הקבר וחייך חיוך מיסתורי.



היום בשיעור מדעים אמיר לא הצליח להתרכז. הוא חשב על איך שדור הולך להרביץ לו בהפסקה. אמיר היה גאון,כמו לאונרדו דה וינצי. כולם אמרו לו את זה.אבל הוא לא האמין ככה. הולך להתחיל ההפסקה,הוא חייב לצאת מהשיעור.הוא הרים את הפנס האולטרה אדום שלו ושיחק איתו. כמות אדירה של קרני אולטרה אדום התפשטה בחדר. הוא צחק טיפה וברח מהשיעור עם תיקו. הנה ההמצאה הבאה שלו. הואהלך אל הלוקר של דור ושם לו מסטיק מהבהב. הוא הבהב בכמה צבעים בצבעים שונים והלוקר התפוצץ בחומר גומי מסריח בצבע שחור. זה היה גופרית עם מסטיק בתרכובת מסובכת שרק הדה וינצי שלנו יודע להכין,אמיר.
הוא ברח מבית הספר כשהו צוחק בקול גדול. הינה הוא,מפעיל שוב את מוחו האדיר למטרות מעולות ומופלאות.