חוסר ביטחון,אהבה וסודות.

[הלנה]
"ובכן, מה רצית לומר לי?" שאלתי.
"הלנה זה קצת מסובך."הוא אמר. "אנסה להבין." לחצתי עליו.
מה הוא כבר יוכל לומר לי? יש לו חברה? הוא קרוב משפחה שלי?[יק!]
ו- אוי לא! אני מנשקת כל כך גרוע, עד שהוא לא רוצה לראות אותי יותר?
מזה???
 
[מייק]
 
"אז ככה, נכון אבא שלך?" שאלתי.
 "כן,הוא נעלם מזמן."  היא ענתה.
כיחכתי בגרוני.
"יצא לך פעם לחשוב, לאן הוא נעלם?" ניסיתי.
"ובכן," אמרה, "שהייתי קטנה נורא, חשבתי שהוא הלך לחפש דולפינים, שיום אחד הוא יבוא
ויביא לי דולפנינון קטן בתוך צנצנת."
"דולפין." תיקנתי.
"כן, אני יודעת, אבל ככה קראתי לזה שהייתי קטנה. דולפינון." היא נאנחה, מעלה זיכרונות.
"אבל אז," המשיכה, "אבל אז, שגדלתי יותר, חשבתי שהוא בגד באימי וברח."
"היום אני פשוט חושבת ש-" היא הפסיקה.
"שמה?" שאלתי בעדינות.
כל הזמן הזה היא דיברה אלי כשראשה מורכן.
כעת היא הרימה אותו ואמרה:"שהוא מת." דמעות ניראו בעיניה.
"לא,לא! אל תבכי! הוא לא מת!" עודדתי אותה.
"כן?" אמרה כלא מאמינה, "איך  אתה יודע?" אמרה, "ובכלל יש לי שאלה, איך אתה יודע, הכל על החיים שלי?ומה פתאום איך שהכרת אותי לצאת? ומה לעזאזל, הדבר שרצית לומר לי???"
 
***
[הלנה]
לא יפה שהתפרצי עליו.
מכירים את זה שאתה מצטער שנייה אחרי מה שאתה עושה?
אבל אין מה לעשות. מה שנעשה, נעשה.
***
[מייק]
"הלנה," אמרתי. "מה שרציתי לומר לך שאת- קוסמת, או יותר נכון-מכשפה."
"אבא שלך הוא בעצם קוסם, שהתחתן עם אמא שלך, שהיא מוגלגית-כלומר מישהי חסרת כוחות קסם, עד לפני כמה ימים חשבו שאת סקיבית, מכשפה שלא עושה קסמים.היא גירשה אותו, וכפי שהבנתי היא לא דיברה איתך על זה, חוצפה לדעתי, והיום ואביך גר במקום אחר,רוחש געגועים אלייך. ואני,אותי שלחו לספר לך את כל זה."
לקחתי נשימה.
לא סיפרתי לה כמובן שבאותו היום ש"נפל" לה הארנק,הוא לא באמת נפל אלא שעשיתי קסם [אציו ארנק!] כדי להגיד שהוא נפל על מנת להתחיל נושא לשיחה.
 
-בום!-
 
ראשה של הלנה צנח על השולחן של הגלדריה.
 
[הלנה]
 
אאוץ'! אלוהים,איזה כאב!
 
[מייק]
 
שיט! נראה לי היא התעלפה.
 
------
פרק זה מוקדש לבטאית המדההההימה שלי:
ליאל גונן
ול-
zoharzoharzohar
 
שעודדה אותי כל הדרך!
תגובות!

הפרק הקודם		הפרק הבא