אלבוס משתנה ומשנה. לעד

  מקונוגל ישבה בחדרה, עוברת על תמונות המנהלים ונזכרת בסיפור שמאחורי כל אחד מהדמויות. מבטה נח לרגע על תמונתו של דמבלדור ש, כמו כל האחרים, ישן במסגרתו. תשע עשרה שנים של שלווה עברו בהוגוורסט, ועכשיו יצטרף פוטר נוסף לבית הספר. היא חיכתה בקוצר רוח עד לתחילת שנת הלימודים, שתחל בעוד ימים אחדים. היא חשבה על החוויות החדשות שיהיו לבית הספר, ולה כמנהלת. היא לא דמיינה לעצמה שהשנה, משהו ישתנה. לעד...

  כבר כשאלבוס סוורוס פוטר הגיע לתור של הילדים המחכים להתמיין, הוא הרגיש עקצוץ מוזר ביד ימין, יד השרביט. הוא ניסה להתעלם, ולמשך העשרים דקות הבאות הוא הצליח, אך כשהתיישב על השרפרף הישן, וחבש את מצנפת המיון הישנה נושנה, ידו החלה לרטוט. הוא הרגיש אותה עולה למעלה לעבר המצנפת. הוא לא ידע מה יקרה אם ידו תצליח לעשות את מה שהיא מנסה לעשות, אבל הייתה לו הרגשה שזה משהו רע.

  'אתה הראשון שלא מודע למה שעומד לקרות' אמר קול המצנפת. 'רוב הילדים בעלי היד הרוטטת, כפי שאני מכנה אותה, יודעים מה הם עושים.' המשיך הקול בשלו. "מה אני עושה?!" שאל אלבוס בפאניקה גוברת. 'מנסה להרוס אותי כמובן' אמר הקול בשלווה. "ואת לא פוחדת?" שאל אלבוס בלחש. 'לא. אתה לא תצליח להרוס-' הקול נקטע והוא הרגיש את ידו מורידה את המצנפת מראשו. כשליבו רוטט וידו נחושה, הוא מצא את ידו מניחה את המצנפת על הרצפה.

  לחשושים נשמעו מכול עבר. "ובכן" אמרה גברת ספראוט באי-נוחות מסוימת, "לך לבית שהיא אמרה לך ללכת אליו." "תגידי לו שיישאר במקום" אמרה מצנפת המיון, "ושיתיישב". אלבוס התיישב בחשש, מפחד מעצמו, וקיווה ששום דבר רע לא ייקרה. 'זה קורה. אבל אתה הראשון שהגעת כל כך רחוק' אמרה מצנפת המיון בקול שמנסה להרגיע את עצמו יותר מאשר את אלבוס. 'הזמן קצוב. אתה הוא האדם הנכון. יש הרבה על כתפייך. אני אנסה להחליט לאיזה בית לשלוח אותך. אל תדאג ותקשיב.' אלבוס חיכה בדריכות, אבל לא שמע צליל. לפתע, הוא שמע את קריאות עוף החול. זו הייתה הקינה של עוף החול. 'הוגוורסט הולך להשתנות בזכותך רק קצת. אנשים שיבואו אחרייך ישנו את הנושא לחלוטין. אגב, בנו של דראקו, סקורפיס, יהיה חבר טוב למשימה.' ואז נשמעה צעקה: "ריבינקלו!" הוא קם ברגליים משקשקות והתהלך לעבר השולחן הצבוע כחול.

  אלבוס הרגיש מחנק במשך כל הארוחה, בעודו מסתכל בג'יימס מחייך בגרפינדור. הוא ואחיו יהיו בקבוצות נפרדות.... אבל את הנעשה אין להשיב. הוא צפה בביתה של רון וויזלי, רוז, מתמיינת לריבינקלו מחייכת בגאווה. הוא הסתכל עליה לרגע, ואז הסיט את מבטו מבת דודתו החייכנית, שבנתיים התיישבה לידו. "היי אל" אמרה רוזה, "היי רוז" הוא ענה, לא מסתכל עליה ועיניו נעוצות בילד שישב לא רחוק משם. הוא עמד לקום ולגשת אליו, אבל הילד הרים את מבטו ומבטיהם נפגשו. אלבוס הרגיש איך זרם חשמלי עובר לו בתוך הגוף, והוא התעלף.

		הפרק הבא