מחנה המסתורין

"כדאי שתיקחי איתך תיק," אמר אורקולוס. "לא, אם אקח איתי תיק השומרים יבדקו אותי." "אז מה תעשי?" שאל. "אולי במקרה יש לך... איזה כישוף שיוכל לעזור לי?" "אולי," לחש, "אבל השומרים יכולים לזהות כשפים. את לא מפחדת?" "כן! אני מאוד מפחדת, אבל אני יודעת שאני צריכה לעשות את זה. מה הכישוף?" שאלתי. "אני פוחד לגלות לך, כי אין לך ניסיון בכשפים..." "לחברה שלי מאיה יש!" קראתי בקול. "שששש.... אל תצעקי-לא-אממ,-אופס-שנייה-מה אמרת?!" "אמרתי שלחברה שלי מאיה יש ניסיון בכשפים. היא הייתה לוקחת מהספרייה ספריי כישוף כדי לגרום לאחיה הגדול להפסיק להציק לה." "אולי היא-ואת-חושבות ככה, אבל יש הבדל בין קסם לכישוף וללחש!" "תיראה: מה אתה בוחר לעשות? יש לך שלוש אפשרויות-ולשתיים מהן אותה תוצאה: אפשרות 1: להשאר כאן, ולא לצאת מהמרתף. אפשרות 2: לתת לי לעשות את הכישוף. אפשרות 3: לתת לי לצאת החוצה וליקרוא לחברה שלי מאיה כדי שתעשה את הכישוף. כל אפשרות תוביל לתוצאה דומה, אך שונה, ולא תמיד טובה. מה אתה בוחר?" מהן התוצאות?" שאל. "התוצאות הן: אפשרות 1: לגבוע ברעב ולתת למלכה לנצח. אפשרות 2: שאני אתבלבל בלחש, נגבע ברעב יקרה משהו מוזר והמלכה תנצח. אפשרות 3: לא נגווע ברעב וננצח את המלכה. נו, מה אתה בוחר?" "אני מניח שאין לנו ברירה לאפשרות 3... אבל אם תספרי למישהו אחר על הממלכה אני אהפוך את שתיכן לצפרדעים!" "טוב, טוב... לא נגלה כלום, אני מבטיחה. רק... שהדלת החוצה נעלמה." "תני לי לטפל בזה," אמר, ומיד לחץ על כפתור אדום וגדול שגרם לחור להפתח שוב. רצתי מהר למחנה, וראיתי שהשעה עדיין 18:30. כנראה שכשנכנסתי הזמן בחוץ עמד מלכת! "מגניב!" חשבתי לעצמי, אבל התרכזתי שוב במטרה ולקחתי את מאיה לצד. "מאיה, את לא מבינה. מהר, אין לי זמן להסביר. פשוט... בואי איתי!" אמרתי. "מה מי מתי איפה לאן למה ואיך?" שאלה. "אמרתי לך, אין לי זמן להביר. בואי איתי." חזרתי בריצה אל החור, הפעם עם מאיה. לא הייתי רצה כי הזמן שוב יעמוד מלכת, אבל פשוט פחדתי שאורקולוס יסגור את הפתח. הגענו לחור. "מהר, תזחלי לפה. אל תפחדי. קדימה!" האצתי בה, אבל היה היגיון בכך שפחדה להכנס בפעם הראשונה. גם אני הייתי כזו, אבל עכשיו אני יודעת. "חכי לי, גם אני באה..." אמרתי בהנחה, כי נכנסנו לפני שהפתח נסגר, אבל ממש על השנייה. הסברתי למאיה על הכל, והכרתי לה את אורקולוס. לבסוף היא אמרה: "בסדר, אני אעשה את זה. מה הלחש?" שאלה. "ציוד ומזון, נא ההפוך קטנטון, ורק ורק בשריקה-לו עוד איני מחכה!" "אורקולוס?" הספקתי להקדים את השאלה לפני שמאיה תתחיל בכישוף. "לא הבנתי-למה אתה בעצם לא יכול לכשף?" "אה, לא אמרתי לך? טוב, זה... אממ, לא, כי זה-אממ, טוב, בעצם, אההה! לא משנה..." "נו באמת!" התאכזבתי. "תגיד כבר את הסיבה האמיתית!" "טוב נו," הוא אמר בהנחה. "זה באמת כי... המלכה הצליחה לחבר לי מאתר. כל פעם שאני מכשף נגד החוק, אני מקבל חמש שנות מעצר. מצטער שלא אמרתי." "זה בסדר, אך עכשיו, בואו-חבריי." אמרתי. יצאנו החוצה, אל היער הכי יפה, קסום, ומדהים שראיתי בחיי. "את מוכנה מאיה? הפעם באמת נצא לדרך..."

הפרק הקודם